ילשמ רפסב תוחיש
גרבנזיא הדוהי
מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
|
משלי ל: מי עלה שמים וירד |
|---|
|
אגור בן יקה מצהיר כי בער הוא, וכי לא למד חכמה. והוא שואל סדרה של שאלות. לאחר שנעמיק קצת בשאלותיו נגיע אולי למסקנה כי שאלות של חכם שאל אגור בן יקה, וכי אנחנו, למרות כל הישגי המדע והדעת היום הזה, אנו יכולים לקרוא על עצמנו את דבריו "כי בער אנכי מאיש, ולא בינת אדם לי". הנה שאלותיו של אגור בן יקה: |
"מי עלה שמים וירד? מי אסף רוח בחפניו? מי צרר מים בשמלה? מי הקים כל אפסי ארץ? מה שמו מה שם בנו, כי תדע?!" |
|
במשפט אחד כלל אגור בן יקה את כל שאלות היסוד של עולמנו: בריאת השמים והארץ; הרוח והגשם, קצה הקוסמוס "אפסי ארץ" – ועל הכל : מי ברא את כל אלה. הנביאים הרבו להשתמש בשאלות אלה כנקודת מוצא להכרת האלהים. ישעיהו אומר: לא נרבה בציטוטים מדברי הנביאים על בריאת השמים והארץ. הדברים ידועים. בפרק זה נפתח בציטוט מדברי האסטרונום הממלכתי בגלסגו, פרופ' סמרט, שכתב בספרו "התהוות |
"כאשר אנו חוקרים את היקום, ומתפלאים למראה הודו ולמראה הסדר הקבוע בו, אנו באים לידי הכרה בכח עליון ובמטרה קוסמית העולה על כל אשר ישיג שכלנו המוגבל… האמונה בבורא עליון, הכרחית היא עתה, לא פחות משהיתה בכל עת בעבר. לאסטרונום אחר לפחות – 'השמים מספרים כבוד אל, ומעשה ידיו מגיד ."'עיקרה |
|
גם דברים אלה ידועים, ולא נרבה בהבאת דברי חוקרים המגיעים למסקנה כי הסדר הקיים בעולם מעיד על כח עליון המכוון אותו ומסדר אותו. דדומתהל לגוסמ ישונאה לכשה הדימ וזיאב :רתוי הפיקמ ,רתוי ההובג ,תרחא הלאשל רובענ יפה יהיה להביא כאן דברים שציטט אהרון קציר בסוף ספרו "בכור המהפכה המדעית". |
"אנו מתדפקים בכל מאמצי כוחנו על הקירות הסמויים, המקיפים את הכלא של הכרתנו. אולם רק לאחר שאדם זחל על ידיו ועל ברכיו סביב הקירות, רק לאחר שהוברר לו כי אין מוצא מן הכלא, הוא נאלץ לחזור אל עצמו כדי לחפש אחר פתרונות חדשים". |
|
הכלא הוא יכולת ההבנה שלנו. אנו נמצאים בתוך כלא, כי יש גבול למה שאנו מסוגלים להבין. וכאשר אנו מגלים כי אנו בתוך כלא, כי יש גבול למה שאנו יכולים להבין – אנו מנסים לחפש פתרונות חדשים שוב ושוב. |
| זורין עונה לנסיך: |
"שום דבר אינו נפתר סופי. בכל דור אנחנו עומדים בפני אותן תופעות גופן: אור הירח, האמונה, המוות והפחד, העצב והצחוק. אנו עושים מאמצים מילוליים לכלול את כל התופעות במסגרות מדעיות, אך השינוי עובר ושוטף בלי הרף את המסגרות ."ונינב רשא |
|
השיחה מסתיימת בהכרה כי מגבלות הדעת הן הבסיס של כל מחקר. אנו חוקרים, אנו מנסים לקבוע חוקים מדעיים – אבל כל החוקים שאנו מנסחים וכל האמיתות שאנו מגלים משתנים בלי הרף ומראים לנו את קוצר דעתנו. ניתן עתה את רשות הדיבור ליואכים אנדרמן, בדברים שכתב בסוף הספר "המספר |
"את האמת הצרופה, התמימה, המוחלטת, אנו בני תמותה לא נשיג לעולם. ואין תימה בדבר. עם כל גדולותיו שעשה האדם ונפלאותיו שפעל: האריך את אזנו באלפי קילומטרים, ואת עינו במליונים מהם; בקוסמוס ניקר, ובאטום חיטט, עם כל זאת אין הוא, האדם, יכול לשבור חרצובות זיקתו לאדמה, מולדתו וקברו, לחרוג מהגבולות שגבל לו הבורא, מגבלות הזמן והמקום… איך יוכל הבין "מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומר לאחור?" לשם כך צריך הוא לצאת מתוך הוויה זו, לראותה מבחוץ, וזאת לא יוכל לעולם. ומשום כך לעולם לא ידע מה טעם ושכל ".שיגרמו יח ,עמושו הארוה אוהש המ לכל יזיפאטמ |
|
אגור בן יקה הציב שאלה. במשך אלפי שנים התפתחנו וחכמנו והמצאנו וגילינו. וכשאנו עומדים מול שאלתו של אגור בן יקה "מי הקים כל אפסי ארץ", מרכינים אנו את ראשנו בחוסר ידיעה ואומרים לאגור בן יקה: כמונו כמוך; מומחים אנו במוצרי טכניקה ובהפעלת מחשב ומכשיר וידיאו – אבל על שאלות היסוד של חיינו, של קיומנו, אין אנו יודעים להשיב. .המואמ ונמדקתה אל הלאב |
