סתירות במגילת קהלת / יהושע רוזנברג

כ׳ באב תשפ״ו · תנ"ך


סתירות במגילת קהלת ודרכים ליישובן


גרבנזור עשוהי

בתלמוד הבבלי מסכת שבת דף ל' ע"ב כתוב:

אמר ר' יהודה בריה דר' שמואל בר שילת משמיה דרב: בקשו חכמים לגנוז ספר
קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה.

:תואמגוד יתש תנייצמ ארמגה

ומאי דבריו סותרין זה את זה?
,"ללוהמ יתרמא קוחשל" :בותכו "קוחשמ סעכ בוט" :בותכ
"?השוע וז המ החמשלו" :ביתכו "החמשה תא ינא יתחבשו :בותכ

בעיית הסתירות המשיכה להטריד את המפרשים לאורך הדורות.
:ריעמ (ג ,'ז) "קוחשמ סעכ בוט" :קוספל ושורפב ע"באר

"ועיקר הצורך הוא שיראו בדברי שלמה בספר הזה דברים קשים, מהם שיאמר
במקומות רבים דבר ויאמר הפך הדבר. ובעבור זה אמרו חכמי ישראל ז"ל:
בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה".

ראב"ע מונה תשע דוגמאות ומסיים:

".הזה רפסב הלאכ דוע אצמי בטיה שפחמהו"

:ע"באר לאושו

"וידוע כי הקל שבחכמים לא יחבר ספר ויסתור דבריו בספרו?"

על קהלת, הוא שלמה, נאמר "ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם, ומכל חכמת מצרים" וכיצד
?וירבדב תוריתס שיש רמול לכונ

הנסיון ליישב את הסתירות יכול להוביל אותנו גם לתשובה לשאלה: מהי מטרתו של שלמה בספר
הזה? מהי הדרך בה הוא רוצה להוליך אותנו?

:תלהק רמוא 'ב קרפ תליחתב


"אמרתי אני בליבי לכה נא אנסכה בשמחה וראה בטוב, והנה גם הוא הבל."
:ע"באר ראבמ "יבלב ינא יתרמא" :תוביתה תא

ידבר עם נפשו.

על הכתוב "אנסכה בשמחה" הוא מביא שני פירושים. הפירוש השני הוא:

"ויש אומרים: כי הוא מן נסה והכ"ף לדמות הנוכח כעניין אנסה אותך…"

הסיומת כ"ף ה"א לנוכח במקום ך סופית קיימת במקרא כמו לאות על ידכה. ולפי זה אומר
קהלת לליבו הבה ואנסה אותך. הוא מנסה אותו בשמחה, בחכמה ובסכלות

…"תולכסב זוחאלו המכחב גהונ יבילו"
"סבותי אני וליבי לדעת ולתור ובקש חשבון ולדעת רשע כסל, והסכלות הוללות."

ומהי מגמת הנסיון?

"עד אשר אראה אי זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמים מספר ימי חייהם".

מכאן דרך אחת ליישוב הסתירות כביכול בדבריו. קהלת מביא דברי אחרים מתוך רצון להתמודד
אתן והוא מציג אותן מול דעתו שלו. ראב"ע המפרש בדרך זו חלק מן הסתירות אומר בפירושו
לחלק מן המאמרים והפתגמים בספר:

זו מחשבת בני האדם שיאמרו…

:ןכו

זה דיבור לב בני האדם

.הלאב אצויכו

אך לא רק ויכוח עם אחרים יש כאן, אלא ויכוח פנימי, ויכוח של האדם עם עצמו. רשומות
כאן התחבטויותיו של האדם הבוחן את אמונותיו ודעותיו. וכך מנסח את הדברים המאירי
:ילשמ רפסל ותחיתפ ירבדב

"מזכיר דעת ההפכיים ועומד פוסח ונבוך: איזה כשר, זה או זה, כמו שידוע שרומז
בקצת מקומות טענות המתנגדים עלינו באמונת הפינות התוריות, בחידוש העולם
ושינוי הטבעים והשגחה וגמול ועונש… ואע"פ שנמצאו בו דברים סותרים זה את
זה, כמזכיר דיעות הפכיים על הדרך שכתבנו, כוונתו היתה בזה הספר, ר"ל בקהלת,
לקבוע אמיתת אמונת הפנות התוריות בלבבות, להשיב רבים מעון, לירא את ה'
תנומא תתימא ררבלו תמאל ותמכחבו וחכב לדתשה הז ינפמו ,ותוא הבהאלו
הפינות הנזכרות, ולהודיע חולשת טענות החולקים…"

הצורה הנכונה של חיפוש דרך אינו בביטול מראש של דברי אחרים, לא התעלמות מדעות הזולת
אלא בחינתם ובדיקתם תוך התבוננות עמוקה בתכנם. ואולם בכוחה של שיטה זו ליישב רק חלק
מן הסתירות, ולפיכך מצאו המפרשים דרכים נוספות ליישב אותן. שתי האמרות הנראות כסותרות
זו את זו נכונות, כל אחת נכונה בתנאים אחרים. או: פתגם אחד קובע כלל אך העולם אינו נוהג
רק לפי הכללים וישנה סטיה מן הכלל. למשל: "טוב לא יהיה לרשע" אבל מצינו גם: "יש רשעים
שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים". אדם המתבונן על אותה התרחשות מנקודות מבט שונות יכול
.תונוש תונקסמ לא עיגהל

בקש קהלת "אי זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמים" מתבונן הוא במציאות ומגלה "מקום
משפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע" מתבונן במחשבותיהם של בני האדם ומגלה כי רב
המרחק בין הרצוי למצוי, ובכל זאת נשאר קהלת איתן באמונתו ומגיע למסקנה: את האלוהים ירא
:תבשב ארמגה תמכסמו .רומש ויתווצמ תאו

:ביתכד הרות ירבד ופוסו הרות ירבד ותליחתש ינפמ והוזנג אל המ ינפמו
"סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם".


תוכן קהלת