פורים / מדריך למורה

כ׳ באב תשפ״ו · תושב"ע



מדריך למורה להוראת הספר "פורים"

רתסא תינעת .2


אנו מציעים להורות את הפרק בדרך זו:

.1שאלות 3-1יינתנו לתלמידים כעבודת-הכנה בבית.
.2בשיעור ייקראו התשובות ותיבדק נכונותם. מקור ד ("שולחן ערוך" ו"משנה ברורה")
.התיכב רבסויו ארקיי
.תיב ירועישכ ונתניי 7-ו 5 ,4 תולאש .3



1 הלאשל


העיון בכתובים ובדברי רש"י הנזכרים בשאלה ילמד, שגזרות המן נתפרסמו בי"ג בניסן.
מרדכי ואסתר גזרו צום בן 3ימים בי"ד, ט"ו וט"ז בניסן. משתה אסתר הראשון היה בליל
ט"ז בניסן. (עיין מס' מגילה דף טז, ע"א ורש"י שם בד"ה "ולתעניתו".) המשתה השני היה
בליל י"ז, ובו ביום נתלה המן.


הערה: לפי דעה אחרת נתלה המן בט"ז בניסן. לצרכינו אפשר להסתפק בהסבר על פי שיטת
.תרכזנה י"שר


תוך כדי דיון בשאלה זו תהיה למורה הזדמנות נאותה לעקור את הטעות הנפוצה בין
התלמידים, כאילו נתלה המן בפורים.


2 הלאשל

בימי קדם עדיין לא היה נהוג לקיים את תענית אסתר ביום י"ג באדר. אדרבה בימי הבית
השני היה אותו יום, כידוע, יום חג – "יום ניקנור" הנזכר במגילת תענית. (הוא נזכר ברשימת
להתענות או להספיד בהם.) "יום ניקנור" נחוג לזכר הישועה רוסאהימים הטובים ש
שנעשתה לישראל בימי החשמונאים מידי שר הצבא הסורי ניקנור. (עיין בתענית יח, ע"ב,
ובתוספות שם, בע"א, ד"ה "רב", וכן בירושלמי תענית פ"ב, הלכה י"ב, בספר חשמונאים-א,
ז', כו-נ וב"קדמוניות היהודים" ליוסף בן מתתיהו יב, י, ה.)

עוד יש לציין, שבימי הגאונים היו בתענית זו מנהגים שונים. במסכת סופרים פרק כא, הלכה
א' נאמר: "מנהג רבותינו שבמערב [=כלומר בארץ ישראל] להתענות שלושה ימי צום מרדכי
ואסתר פרודות ולאחר פורים שני וחמישי ושני" (הובא בטור "אורח חיים", סוף סימן תרפ"ו.
והשווה גם מס' סופרים פרק יז, הלכה ד': "רבותינו שבא"י נהגו להתענות אחר ימי הפורים
מפני נקנור וחבריו, ועוד שמאחרין בפורענות ואין מקדימין".)


7 הלאשל

אין גוזרין גזרה על הציבור אלא אם-כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה! (ב"ב, ס, ב).



התובישחו הווצמה :הליגמ ארקמ .3

בפרק זה נמצא את ההזדמנות הנאותה לדון במצוות "בל-תוסיף" (דברים ד, ג; יג, א), שכן
מקרא-מגילה היא מצווה מדרבנן, ויש בה כביכול משום תוספת על מצוות התורה (שאלה 3א).

ניעזר בפירושי הרמב"ן והספורנו לדברים ד, ג; יג, א. כן מומלץ לעיין בדברי הרב קופרמן
בחוברת "בל תוסיף" (עמ' ,)40-38ובאנציקלופדיה התלמודית כרך ג, ערך "בל תוסיף".

וגם המוסיף על מצווה קיימת השדח הווצמ (דברים ד, ב) גם המוסיף ן"במר יפל

(כגון חמישה מינים בלולב וכד') עובר על "בל תוסיף". יש להסביר, כיצד נבין את כל הגזרות
והסייגים של החכמים לאור האיסור של "בל תוסיף".



רמב"ן לדברים ד, ב

"לא תוסיפו" – "כגון חמש פרשיות בתפילין, חמישה מינים בלולב, חמש ציציות. וכן
'לא תגרעו'." – לשון רש"י. וכך אמרו בספרי: מניין שלא תוסיף על הלולב ועל
הציצית? תלמוד לומר: "לא תוסיף" ומניין שאין פוחתין מהם? תלמוד לומר: "ולא
תגרעו". ולפי דעתי, אפילו בדא לעשות מצווה בפני עצמה, כגון שעשה חג בחודש
שבדא מלבו, כירבעם, עובר בלאו…

וכל אמרו לעניין מגילה: מאה ושמונים נביאים עמדו להם לישראל ולא פחתו ולא
הוסיפו על מה שכתוב בתורה אפילו אות אחת, חוץ ממקרא מגילה. מאי דרוש? וכו'.

ובירושלמי (מגילה א, ה): שמונים וחמישה זקנים ומהם כמה נביאים היו מצטערים
תווצמ וליא "השמ תא 'ה הוויצ רשא תווצמה הלא" :בותכ :ורמא .הזה רבדה לע
שנצטוו מפי משה. כך אמר לנו משה, ואין נביא אחר עתיד לחדש דבר לכם, ומרדכי
ואסתר רוצים לחדש לנו דבר? לא זזו משם, והיו נושאים ונותנים בדבר עד שהאיר
הקב"ה עיניהם וכו'. הרי שהייתה המצווה הזו אסורה להם. אם כן, היא בכלל "לא
תוסיף עליו", אלא שלא למדנו למוסיף על פי נביא אלא מן הכתוב. שאמר: "אלו
המצוות" – אין נביא רשאי לחדש בו דבר מעתה.

ומה שתיקנו חכמים משום גדר, כגון שניות לעריות וכיוצא בהן, זו היא מצווה מן
התורה. שנאמר (ויקרא יח ל): "ושמרתם את משמרתי" – עשו משמרת למשמרתי
(יבמות כא, ב). ובלבד שידע שהם משום הגדר הזה ואינן מפי הקב"ה בתורה.


ספורנו לדברים ד, א-ג

ועתה ישראל, מאחר שאתה רואה גזרת הא-ל יתברך להגלותכם אם תחטאו, הישמרו
מחטוא ושמרו מצוותיי בלתי תוספת וגירעון, כי התוספת והגירעון בכל שהוא יביא
אתכם לתכלית הקלקול.

"לא תגרעו" – ואל יחשוב החושב, שכאשר תסוב סיבת האיסור אצלך, לא יהיה חטא
לגרוע, כמו שחשב שלמה: "אני ארבה ולא אסור; אני ארבה ולא אשיב [את העם
.לשכנו ,"[המירצמ

– הנה יעיד על זה מה שראיתם שקרה בעניין בעל פעור, כי "עינכם הרואות"

םתנווכ תליחתאותם שחטאו בעניין בעל פעור לא נתכוונו לזה בתחילה, אבל
הייתה לזנות בלבד. ואף-על-פי שהתורה אסרה זה מפני חשש עבודת-כוכבים
באמרם: "וזנו בנותיו והזנו את בניך", חשב כל אחד מהם שזה לא יקרה לו כלל והנה
קרה ההפך…



5-3 תולאשל

נוכל להבין, איך לא עברו על "בל תוסיף" כשקבעו מצוות קריאת מגילה, לפי ה"קל וחומר"
הזה: "ומה מעבדות לחירות אמרו שירה" [שירת הים], ממוות לחיים [בימי מרדכי ואסתר] על
.המכו המכ תחא

עיין בדברי הרב קופרמן בחוברת "בל-תוסיף" עמ' .40-38שים לב להבדל בין גזרות וסייגים
לבין מצוות-עשה שאינן קשורות לכאורה במצוות אחרות ונראות מצוות מחודשות לכל דבר.

ארקיו) "יניס רהב לארשי ינב לא השמ תא 'ה הוויצ רשא תווצמה הלא" :בותכ א ,דק תבשב
כז, לד) – מכאן שאין הנביא רשאי לחדש דבר.

וברמב"ם הלכות יסודי התורה ט, א: אין נביא יכול לבוא ולחדש בכוח הנבואה, אבל לפי כללי
התורה ומצוותיה, בסברא וכתלמיד-חכם, יכול הוא לחדש ("תורה תמימה", שם).

תנקתל רשקב (זל רוקמ ,ג-א ,א הליגמ תוכלה) ם"במרה ירבד בטיה ונבוי ולא תורעה יפ לע
הנביאים חגי, זכריה ומלאכי, אשר נמנו עם החכמים, ראשי הכנסת-הגדולה. התשובה לשאלה
.ןנברד 5היא אפוא, שגם תקנות הנביאים הן מצוות

מכאן גם ברור, שהקל וחומר הנזכר בשאלה 4הוא אסמכתא, ולא ראיה, שמקרא מגילה מן
.הרותה

8-7 תולאשל

השאלות מעלות את הבעיה של חשיבות מצוות דרבנן, שכן התלמידים עלולים לזלזל בהן.
חומר רב בנושא ימצא המורה בחוברת "זקן ממרא" של הרב קופרמן, פרק "מצוות בל תסור",
.31-23 'מע

מן הראוי להסב את תשומת הלב בהזדמנות זו גם לדעה האומרת, שהמקיים מצווה מדרבנן,
מקיים בעצם גם מצווה דאורייתא (מצוות עשה – "שאל אביך ויגדך" – לפי רב אויא, או מצוות
לא תעשה – "לא תסור" – לפי ר' נחמיה). כך סבור הרמב"ם (ספר המצוות, כלל ראשון).


ךשמה