פרק א: תן לי את המציאה

כ׳ באב תשפ״ו · תושב"ע


'ג הנשמ


,האיצמה תא הארו ,המהב יבג לע בכור היה
,"יל הנת" ורבחל רמאו
.הב הכז ,"הב יתיכז ינא" רמאו הלטנ
אם משנתנה לו אמר "אני זכיתי בה בתחילה",
לא אמר כלום.

רואיב

כגון חפץ אבוד שבעליו התייאשו ממנו, או דגים שהים פלט או :האיצמ
.רקפה אוה ירהו רב יצעמ תוריפ
שהיה מהלך ברגליו על ידו. :ורבחל
החבר הגביה את המציאה מן הקרקע. :הלטנ
ידכ התוא יתמרה יכ ,בכורל התוא תתל ברסמ ינאו :הב יתיכז ינא
.ימצעל הב תוכזל
אף שלכאורה נטלה עבור הרוכב. :הב הכז
.בכורל רבחה אם משנתנה לו:
אין תוקף לאמירתו, וזכה בה הרוכב.לא אמר כלום:


(א) אמר רבי יוחנן: המגביה מציאה לחברו, קנה חברו.
אם תאמר (תשאל מ) משנתנו (שמשתמע ממנה שזכה בה עכשיו, אף
שהגביה לצורך חברו), דאמר (הרוכב) "תנה לי", ולא אמר "זכה לי"
,הניתנ תעש דע התהבגהב ול תונקהל חילש ואשע אלש הליג הזבו)
והרי קודם הנתינה חזר בו משליחותו, ולכן זכה הוא בה, ולא חברו)
.(א,י מ"בב)

(ב) המגביה מציאה לחברו, אף על פי שלא אמר לו כלום, זכה בה…
יל הכז" ורבחל רמאו ,האיצמה תא הארו המהב יבג לע בכור היה
בה", כיוון שהגביהה לו, קנה הרוכב, ואף על פי שלא הגיע לידו (ואין
המגביה נאמן לומר "לצורכי הגבהתיה" אפילו בעודה בידו) (טור).
ואם אמר לו "תנה לי", ונטלה ואמר "אני זכיתי בה", זכה בה הנוטל.
ואם משנתנה לרוכב אמר "אני זכיתי בה תחילה", לא אמר כלום
(שולחן ערוך, חושן משפט רס"ט).

* נסכם את העולה משני המקורות האלה בטבלה:

ימ לש
?האיצמה
רבחה תוגהנתה השקהה חסונ
הניתנה ירחא ההבגהה ירחא ההבגהה תעשב
רבחה לש _______ טען שהגביה
ומצע רובע
ק ת ש "יל הנת"
בכור לש טען שהגביה
ומצע רובע
ק ת ש ק ת ש
בכור לש _______ טען שהגביה
ומצע רובע
ק ת ש "יל הכז"
רבחה לש _______ _______ טען שהגביה
ומצע רובע


(ג) אמר רבי יהושע בן קרחה:
מניין ש"שלוחו של אדם כמותו"?
שנאמר: "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערביים"
.(ו,בי תומש)
וכי כל הקהל כולן שוחטין? והלוא אינו שוחט, אלא אחד!
אלא מכאן ש"שלוחו של אדם כמותו".

הרא"ש: ומזה לומדים בכל המקומות ש"שלוחו של אדם כמותו".
ולדבר עברה לא אמרינן, דקיימא לן: "אין שליח לדבר עברה."
דאמרינן: "דברי הרב ודברי התלמיד; דברי מי שומעין?"
(קידושין מא,ב).

(ד) שכיוון שלא אמר לו "זכה לי", לא זכה חברו (הרוכב), משום שלא
ותהבגהב הב ול תוכזל אלו ,ול הנתיל אלא ,חילש ואשע
.(ונתייגוסב ן"רה)


במשנתנו אנו נדרשים לכללים ההלכתיים האלה:
א. שלוחו של אדם כמותו.
ב. המגביה מציאה לחברו (אף אם זה לא מינה אותו שליח), קנה חברו.
ג. כל מציאה (שאמרנו שהיא של מוצאה), אינו זוכה בה עד שתגיע לידו (ואין די בראייתה).

:הלעמלש תורוקמה תרזעב תואבה תולאשה לע הנע *

תולאש

למה המהלך זוכה במציאה במקרה שב"רישא"? והרי (א) הרוכב ראה אותה לפניו, ו (ב) .1
הרוכב מינה את המהלך שליח, ו"שלוחו של אדם כמותו"!

השלם במחברתך את החסר: .2
כאשר הרוכב אומר למהלך "תנה לי", הוא מגלה את דעתו שהזכייה שלו במציאה תהיה
,__________________________ רשאכ
__________ ש ותעד תא הלגמ אוה ,"יל הכז" ול רמוא אוהשכ וליאו
._______________________________

באיזה משני נוסחי הבקשה שלמעלה יש למהלך דין "שליח" לזכותו מרגע ההגבהה של .3
?האיצמה

השלם במחברת את הטבלה שלפניך: .4

םעטה ההבגהה עגרמ האיצמה דמעמ
בכורל הניתנה עגרל דע
השקבה חסונ

ר ק פ ה יל הנת

______ל תכייש יל הכז

נמק את הדין שב"סיפא" של משנתנו בעזרת פירוש רש"י שבמקור שלפניך: .5


(ה) ממה נפשך: אם זכה בו המהלך על ידי ההגבהה, הרי נתנה לו
במתנה, ואם לא התכוון להגביהה עבורו, הרי הוא הפקר, עד שהגיעה
ליד הרוכב, והוא זוכה בה בזה שנוטלה מידי המהלך לשם קנייה
.(ונתייגוסב י"שר)

אבה קרפל רבעמ חזרה לתוכן בבא מציעא