פרק ט: המקבל

כ׳ באב תשפ״ו · תושב"ע


א"י הנשמ


שכיר יום גובה כל הלילה. שכיר לילה גובה כל היום.
שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום.
– עובש ריכש ,הנש ריכש ,שדוח ריכש ,תבש ריכש
יצא ביום, גובה כל היום; יצא בלילה, גובה כל הלילה וכל היום.

רואיב

אדם הנשכר לעבודה במשך היום, עד הערב.שכיר יום:
זמן גביית משכורתו כל הלילה שאחר יום עבודתו. :הלילה לכ הבוג
עיכוב נתינתה מעבר לזמן זה הוא עברה.

תולאש

העתק מן החומש למחברתך את הפסוקים האלה: .1

א. ויקרא יט, יג ב. דברים כד, יד-טו.


(קכח) כל הכובש שכר שכיר, עובר בחמישה שמות (לאווים) ועשה הללו:
משום "בל תעשוק את רעך" ומשום "בל תגזול" ומשום "בל תעשוק
שכר עני" ומשום "בל תלין" ומשום "ביומו תיתן שכרו" ומשום "לא
.(א,איק מ"בב) "שמשה וילע אובת

מלבד איסורי תורה אלה קיים איסור נוסף מדרבנן על כל עיכוב נוסף מעבר לזמן הגבייה, .2

."ההשת לב" ומשו
עיין בספר משלי ג, כח, והעתק את הפסוק. מצא בו סמך לאיסור דרבנן הזה.

לקביעת זמן הגבייה של משכורת השכיר יש משמעות נוספת: .3

במקרה שיטען בעל הבית שכבר שילם לו, נדרשת שבועה. מי יישבע?
בתוך יחידת זמן הגבייה יישבע השכיר וייטול משכורתו, אך לאחר זמן הגבייה יישבע בעל
הבית וייפטר מתשלום.
מצא הלכה זו במשנה יב שבפרקנו, והעתק אותה למחברתך.

רואיב

.רקובה דע ,הלילב דבעש :הליל ריכש
זמן גביית שכרו, במשך כל היום שאחריו.גובה כל היום:

שכיר יום ושכיר לילה: לגבי מי מהם שייך האיסור "לא תלין…עד בוקר", ולגבי מי שייך .4

ה"עשה" "ביומו תיתן שכרו"?

רואיב

אדם שנשכר לעבוד כמה שעות בלבד. :תועש ריכש
:ט"כק רוקמב הארגובה כל הלילה וכל היום:


(קכט) אמר רב: לצדדין קתנו:
שכיר שעות דיום גובה כל היום,
.(א,איק מ"בב) הלילה לכ הבוג הלילד תועש ריכש

רואיב

שבוע ימים. :תבש
אדם שנשכר לעבוד במשך שבוע. :תבש ריכש
אדם שנשכר לעבוד במשך 7שנים. :עובש ריכש
אם סיים את מלאכתו (בכל אחד מן המקרים שלעיל) ביום. :אצי
בשעות היום. :םויב
זמן גביית משכורתו באותו היום.גובה כל היום:
.ברעב תרחמל דעגובה כל הלילה וכל היום:

השווה בין שכיר שעות דלילה שבמקור קכ"ט לבין "יצא בלילה" שבסיפא. .5

הכיצד הראשון זמנו כל הלילה בלבד, בעוד שהשני: זמנו כל הלילה וכל היום?! היעזר
במקור שלפניך:


(קל) תנאי היא (זוהי מחלוקת בין התנאים).
.הדוהי יבר ירבד .הלילה לכ הבוג הלילד תועש ריכש … :אינתד
רבי שמעון אומר: שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום (בב"מ
.(א,איק

(קלא) שכיר שעות – אם כילה שכירותו ביום, יש לו תשלום כל אותו היום;
אם כילה בלילה, גובה כל אותו הלילה. שכיר שבת… שבוע – יצא ביום,
גובה כל אותו היום; יצא בלילה, גובה כל אותו הלילה (שולחן ערוך,
חושן משפט שלט,ד).


כדעת מי מבין שני התנאים (רבי יהודה ורבי שמעון) נפסקה ההלכה בשולחן ערוך? .6

לסיכום, איזה חלק במשנתנו הוא של רבי יהודה, ואיזה של רבי שמעון? .7

השלם את הטבלה: .8

הכלהה זמן גביית שכרו תום השכירות ריכש
  הלילה לכ   םוי .1
      הליל .2
      .3שעות דיום
  :הדוהי יבר   הלילד תועש .4
  רבי שמעון:
      .5שבת…שבוע וסיים ביום
  :הדוהי יבר   .6כנ"ל וסיים בלילה
  רבי שמעון:


(קלב) עבר זמנו (זמן גביית השכר),
אין בעל הבית עובר משום "בל תלין",
ומכל מקום חייב ליתן לו מיד.
ובכל עת שישהא עובר על לאו של דבריהם (דרבנן),
שנאמר: "אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן, ויש אתך" (שולחן ערוך,
חושן משפט שלט,ח).

רסמו ,שבכב (לעופה) הז הלע המל יכו :"ושפנ תא אשונ אוה וילאו" (גלק)
לך את נפשו (וסיכן את נפשו במלאכות מסוכנות)? לא (על מנת) שתיתן
לו שכרו בו ביום?!
.(טער "אצת יכ" ,ירפס) ושפנ תא אשונ וליאכ …ריכש רכש שבוכה לכ

(קלד) טוב להתנות עם השכיר בשעה ששוכרו, על מנת שלא יתחייב לפרעו
לכויש חוורב תועמ ול היהי אל אמש וא ,דורט היהי אמש ,ונמזב
לפרעו, אלא יהיה לו ויצטרך להוציאם, ונמצא עובר ב"לא תעשה".
המ .ונמזב ריכשל עורפלו תוולל תודיסח תדימ ,ללכ ול היהי אל וליפאו
שאין כן כשמתנה עמו כל תנאי שבממון קיים. ואף על פי כן, אם יוכל
לפרוע בזמנו, טוב לפרעו ולא לסמוך על התנאי, כי עני הוא ואליו הוא
.ושפנ תא אשונ
ואפילו אם העני מבקש שיהיה שכרו שמור אצל בעל הבית, טוב לפרעו
תחילה בזמנו, אם יכול, ויחזור וייקח ממנו בתורת פיקדון. ואם אין
העני מבקש להפקיד בידו הממון, יוכל לחזור ליקח ממנו בתורת
הלוואה, אם הוא צריך למעות, רק שיפרענו תחילה (רבי שניאור זלמן
מלאדי, חושן משפט, הלכות שאילה, שכירות וחסימה).

ב"י הנשמ


אחד שכר אדם ואחד שכר הבהמה ואחד שכר הכלים, יש בו משום "ביומו
תיתן שכרו", ויש בו משום "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר".
אימתי? בזמן שתבעו. לא תבעו, אינו עובר עליו.
.וילע רבוע וניא ,ינחלושה לצא וא ינוונחה לצא והחמה

.לטונו עבשנ וניא ,ונמז רבע ;לטונו עבשנ ונמזב ,ריכשה
אם יש עדים שתבעו, הרי זה נשבע ונוטל.

גר תושב, יש בו משום "ביומו תיתן שכרו", ואין בו משום "לא תלין פעלת
שכיר אתך עד בוקר".

רואיב

…ןיב :דחא
.הרומתב וילכב וא ותמהבב וא ורבחב שמתשמ :…רכש
קיים בו הדין. :וב שי


(קלה) "לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך
בשעריך": אין לי אלא שכר האדם;
מניין לרבות בהמה וכלים?
תלמוד לומר: "בארצך", כל שבארצך (בב"מ קיא,ב).

רואיב

.הליל ריכשל :ומויב
לשכיר יום, ועיין במקור קכ"ח.לא תלין:
מתי חלים איסורים אלה על בעל הבית שעיכב את מתן השכר? :?יתמיא
שהשכיר תבע בזמן גביית שכרו את השכר מבעל הבית.בזמן שתבעו:
אך אם השכיר לא ביקש את שכרו. :ועבת אל
.תיבה לעב :רבוע וניא
על האיסורים שהוזכרו לעיל. :וילע


(קלו) תנו רבנן: "לא תלין פעלת שכיר אתך עד בוקר";
?ועבת אל וליפא לוכי
תלמוד לומר: "אתך", לדעתך (שסיבת העיכוב תלויה בך).
יכול אפילו אין לו (לבעה"ב כסף לשלם, עובר עליו)?
תלמוד לומר: "אתך", שיש אתך (כסף ואינך משלם לו) (בב"מ קיב,א).

תולאש

מהו המקרה הנוסף, המתחדש לנו בברייתא, שבו אין בעל הבית עובר על האיסורים אף .1

שהוא מעכב את התשלום?

רואיב

הפנה בעל הבית את הפועל אל החנווני, שזה ייתן לו מצרכים בשווי :ינוונחה לצא והחמה
.לעופה תמכסהב ,ותרוכשמ
או שהפנה אותו אל חלפן המטבעות, לתת לו מעות בסך השווה :ינחלושה לצא וא
.ותרוכשמל
על האיסורים של כובש שכר. :וילע רבוע וניא


(קלז) תנו רבנן: "אתך", ולא שהמתהו אצל חנווני ואצל שולחני (שם, שם).

רואיב

שתובע שכרו בזמן גבייתו (ראה משנה יא). :ונמזב ריכש
נשבע שלא קיבל את שכרו, כשבעה"ב טוען שכבר שילם לו, :לטונו עבשנ
ויש כוח בשבועתו להוציא ממון מבעל מבעל הבית.


(קלח) כל הנשבעין שבתורה, נשבעין ולא משלמין.
ואלו נשבעין ונוטלין (ממון בשבועתם):
?דציכ ריכשה …לבחנהו לזגנהו ריכשה
אמר לו: "תן לי שכרי שיש לי בידך".
."יתלטנ אל" רמוא הלהו ,"יתתנ" רמוא (ב"העב) אוה
.(א,ז תועובש הנשמ) לטונו עבשנ אוה

רואיב

עבר זמן גביית שכרו (ראה משנה יא). :ונמז רבע
אלא בעל הבית נשבע שנתן לו, ופטור. :לטונו עבשנ וניא


(קלט) שכיר, למה קבעו לו חכמים שיישבע וייטול?
בעל הבית טרוד בפועלים (וחושב בטעות שכבר שילם).
אלמה (למה) תנן "עבר זמנו אינו נשבע ונוטל" (אלא בעל הבית הוא הנשבע
?(העוטו "דורט" אוהש תרמא ירהו ,רוטפו
חזקה אין בעל הבית עובר משום "בל תלין" (בב"מ קיב,ב).

נמק בעזרת מקור קל"ט את תקנת השבועה לשכיר בזמן הגבייה ולבעל הבית אחרי זמן .2

.הז

רואיב

.ריכשלאם יש עדים:
שתבע שכרו בסוף זמן הגבייה מבעל הבית. :ועבתש
.ריכשה :הז ירה
יש לו זכות לישבע וליטול עוד יחידת זמן מרגע תביעתו :לטונו עבשנ
בעדים: אם תבעו בסוף הלילה (בשכיר יום), זכאי ביום שלאחריו עד
הערב, ואם תבעו בסוף היום (בשכיר לילה), זכאי בלילה שלאחריו, עד
.רקובה
זכות תביעה זו ניתנת להארכה עוד ועוד, אם בסוף יחידת הזמן הנוספת
יתבע השכיר את שכרו שוב, בעדים.
גוי היושב בארצנו ומקיים 7מצוות בני נח (המפורטות במקור :בשות רג
.ידוהי לצא ריכשכ קסועהש ,(אבה


(קמ) על שישה דברים נצטווה אדם הראשון:
על עבודה זרה ועל ברכת ה' (האיסור לקלל את ה') ועל שפיכות דמים ועל
גילוי עריות ועל הגזל ועל הדינים (לנהוג לפי חוק המשפט). הוסיף לנח
(איסור של) איבר מן החי.

כל המקבל שבע מצוות ונזהר לעשותן,
הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא.
והוא (בתנאי) שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שציווה בהן הקב"ה בתורה
והודיענו על ידי משה רבנו, שבני נח מקודם נצטוו בהן (הרמב"ם,
מלכים ט,א-יא)

רואיב

גם עליו חל איסור כיבוש השכר. :וב שי
.הז יוויצ חוכממשום "ביומו תיתן שכרו":
.רוסיאה וילע לח אלוואין בו:

מצא בספר ויקרא יט, יג, ובספר דברים כד, יד-טו, כיצד נלמדו הלכות גר תושב מהם. .3

סכם את דיני משנתנו בטבלה: .4

הטעם / המקור ןידה הרקמה
ב"העב ריכשה
על פי הפסוקים רכש תנלהב רבוע יש לו כסף ונמזב ועבת . 1
    יש לו כסף ועבת אל . 2
"ךתא"   אין לו כסף ונמזב ועבת . 3
    ינוונחל ותוא חלש ונמזב ועבת . 4
    יש לו כסף ועבתש בשות רג . 5
ונמזב


(קמא) אין בעל הבית עובר משום "בל תלין", אלא אם כן תבעו השכיר. לא
תבעו, או שתבעו ולא היו לו מעות ליתן לו, או שהמחהו אצל שולחני
ליתן לו, וקיבל עליו ליתן לו, אינו עובר… ומכל מקום, אם רצה השכיר
לחזור בו, שלא לקבל מהשולחני אלא מבעל הבית, הרשות בידו (שולחן
ערוך, חושן משפט שלט,י).

ג"י הנשמ


המלווה את חברו, לא ימשכננו אלא בבית דין, ולא ייכנס לביתו ליטול
משכונו, שנאמר: "בחוץ תעמוד."
היו לו שני כלים, נוטל אחד ומניח אחד, ומחזיר את הכר בלילה ואת
המחרשה ביום.
ואם מת, אינו מחזיר ליורשיו.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף לעצמו אינו מחזיר, אלא עד שלושים
יום, ומשלושים יום ולהלן מוכרן בבית דין.
אלמנה, בין שהיא ענייה, בין שהיא עשירה, אין משכנין אותה, שנאמר:
".הנמלא דגב לובחת אלו"

החובל את הריחיים עובר ב"לא תעשה", וחייב משום שני כלים, שנאמר:
"לא יחבול ריחיים ורכב." ולא ריחיים ורכב בלבד אמרו, אלא כל דבר
שעושין בו אוכל נפש, שנאמר: "כי נפש הוא חובל."

רואיב

המלווה כסף לחברו, ועבר זמן הפירעון. :ורבח תא הוולמה
לא ייטול ממנו חפץ כמשכון. :וננכשמי אל
על ידי שליח מטעם בית הדין.אלא בבית דין:

תולאש

העתק את הפסוקים שבספר דברים כד, י-יג, ובאר אותם בעזרת פירוש רש"י. .1


(קמב) ממשמע שנאמר "בחוץ תעמוד" (האם) איני יודע ש"האיש אשר
אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה"?!
אלא מה תלמוד לומר "והאיש"? לרבות שליח בית דין… דתניא: שליח בית
דין שבא למשכנו, לא ייכנס לביתו למשכנו, אלא עומד בחוץ, והלה
(הלווה) מוציא לו משכון, שנאמר: "בחוץ תעמוד והאיש" (בב"מ
.(ב-א,גיק

מן הברייתא הזו משתמע לכאורה, שיש דין זהה יש למלווה ולשליח בית הדין: שניהם .2

מחויבים להמתין בחוץ ללווה, שיוציא את המשכון החוצה. עיין במקור הבא, ומצא את
ההבדל הלכתי שיש בכל זאת ביניהם:


(קמג) אמר שמואל: שליח בית דין מנתח ניתוחי (רשאי לקחת בכוח כל
חפץ שבידי הלווה כמשכון, כשהלווה נמצא מחוץ לביתו) (בב"מ
.(א,גיק

רואיב

.הוולמל :ול ויה
כמשכון ברשותו, כנגד החוב שלא נפרע.שני כלים:
ללווה, כמפורט להלן, כשהוא זקוק לו. :דחא (ריזחמו) חינמו דחא לטונ
.ול קוקז אוה זאש :הלילב רכה
שאז הוא זמן העבודה בה.המחרשה ביום:


(קמד) … וזה (משכון) שאין (הלווה) צריך לו, נוטלו ואין מחזירו.
(שאלה:) ואם מחזירו (ללווה שצריך לו) עד עולם, למה הוא נוטלו?
תטימש) ונטמשתו הטימש אהת אמש ינא רמוא :רמוא יבר (:הבושת)
כספים, וכשיש משכון, אינה משמטת) או שמא, ימות הלה ונמצאו
מיטלטלין ביד היורשים (ומיטלטלי יורשים אינם משתעבדים לבעל
.(י קרפ אתפסות) (בוח

מצא את ההבחנה שבתוספתא בין "צריך לו" לבין "אין צריך לו" בלשון הפסוקים .3

שהעתקת מספר דברים כד, י-יג.

במקור הבא נמצא הבחנה הלכתית נוספת. עיין בו וכתוב אותה בלשונך: .4


(קמה) במה דברים אמורים? שמשכנו שלא בשעת הלוואתו (ובא עתה
למשכנו כדי לפרוע את חובו). אבל (אם) משכנו בשעת הלוואתו, אינו
חייב להחזיר לו (כי הפסוקים מדברים ב"חובלו" לאחר הלוואה)
.(כ,דיק מ"בב)

מצא גם להבחנה הזו תמיכה בלשון הפסוקים שלעיל. .5

רואיב

הלווה, כשהמשכון (שהוא צריך לו) ביד המלווה.ואם מת:
את המשכון. :וישרויל ריזחמ וניא

השלם את הטבלה: .7

םעטה דין החזרה בכל יום הרקמה
הרותה הרביד וב אל   האוולה תעשב ונכשמ . 1
  :ינעל .2משכנו בשעת הפירעון

"ול בישת בשה" ריזחמ וניא :וישרויל
  :רישעל

רואיב

.הוולל :ומצעל
את המשכון, אף אם צריך לו. :ריזחמ וניא
.דבלבעד שלושים יום:
ופורע את חובו מהם.מוכרן בבית דין:


(קמו) ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל (הרמב"ם בפירוש המשנה).

(קמז) ואם היה המשכון מדברים ש(הלווה) אינו צריך להם… הרי זה מניחו
אצלו עד שלושים יום, ומשלושים יום ואילך מוכרו בבית דין (שולחן
ערוך, חושן משפט צז,יח).


האם מרן המחבר (מקור קמ"ז) חולק על הרמב"ם (מקור קמ"ו)? .8

רואיב

שלא בשעת הלוואה, ואפילו לא על ידי שליח בית דין.אין ממשכנין אותה:


(קמח) אלמנה, בין שהיא ענייה, בין שהיא עשירה, אין רשאי למשכן,
שנאמר: "לא תחבול בגד אלמנה", אחת (בין) ענייה, אחת עשירה.
.הדוהי יבר ירבד

רבי שמעון אומר: ענייה אין רשאי למשכן… שלא יהא הולך ובא אצלה
(בהחזרת המשכון יום יום), שלא להשיאה שם רע (בשכנותיה); עשירה
נוטל ואין מחזיר (תוספתא פרק י').

(קמט) אלמנה, בין שהיא ענייה, בין שהיא עשירה, אין ממשכנין אותה
שלא בשעת הלוואה, ואפילו (על ידי) שליח בית דין (שולחן ערוך, חושן
.(די,זצ טפשמ


כדעת מי מבין החולקים בתוספתא (מקור קמ"ח) נפסקה ההלכה בשולחן ערוך? .9

רואיב

.ןכשממה :לבוחה
כלי בן 2חלקים – ריחיים ורכב – לטחינת חיטים. :םייחיר
."לובחי אל" לש :השעת אלב
עובר על הלאו 2פעמים, כי התורה פירטה את שניהם: משום שני כלים:
"ריחיים" ו"רכב".
.הייפאו לושיב ילככ :שפנ לכוא
."שפנ לכוא" ילכ תוברל :"לבוח אוה שפנ יכ"

חזרה לתוכן בבא מציעא