קרפל הנכה תודובע
מי שזכה בקטורת, היה נוטל את הבזך מתוך הכף, ונותנו לאוהבו או לקרובו. נתפזר ממנו
.וינפוחב ול ונתונ ,וכותל
עתה התנא של המשנה מתאר את עבודת הקטורת עצמה: הכוהן שזכה בהקטרת הקטורת היה
נוטל את הכף הקטנה – שהייתה מלאה קטורת, ומונחת, כאמור, בתוך כלי גדול כדי
שהקטורת לא תתפזר – מתוך הכלי הגדול, ונותן את הכלי הגדול, הנקרא "כף", לאוהבו או
לקרובו שנכנס עמו להיכל. ואם התפזרה מעט קטורת מן הבזך לתוך הכלי, היה אוהבו או
קרובו של המקטיר קטורת אוסף את מה שנשפך לתוך הכלי, ונותן אותו לתוך חופניו של
המקטיר הקטורת, ושופך לו גם כל מה שיש בתוך הבזך לתוך חופניו (את הבזך ישאיר על
הארץ ויצא מההיכל).
ומלמדים אותו: הווה זהיר, שמא תתחיל לפניך, שלא תיכווה.
כיוון שמקטיר הקטורת היה כוהן חדש, שלא הקטיר מעולם, כמו ששנינו לעיל, היו צריכים
לשנן לפניו את כללי הזהירות כיצד לפזר את הקטורת כדי שלא ייפגע. היו אומרים לו:
כשאתה מפזר את הקטורת על האש, אל תתחיל לשפוך את הקטורת על הגחלים הסמוכים
אליך, אלא התחל לפזר על הרחוקים, ואחר כך פזר על הקרובים אליך, כדי שלא תיכווה ידך
מן האש העולה מן הקטורת.
.אצויו דדרמ ליחתה
התנא הקדים פה את אופן ההקטרה. הואיל וזה שהביא את המחתה שטח את כל הגחלים על
גג המזבח, גם מקטיר הקטורת כשיקטיר ירדד, כלומר יישר את הקטורת ויפזר אותה על כל
הגחלים, ואחרי כן ישתחווה וייקח את הבזך ויצא, כמו שנאמר בהמשך.
לא היה המקטיר מקטיר עד שהממונה אומר לו: הקטר! אם היה כהן גדול, הממונה אומר:
אישי כהן גדול, הקטר!
ול רמוא היהש ,הנוממהמ הדוקפ לביקש דע ריטקמה ריטקה אל ,הרטקהה לש בלשה עיגהשכ
בלשון ציווי: "הקטר!" אבל אם היה המקטיר כוהן גדול, היה המונה פונה אליו בדרך של
כבוד, ולא בלשון ציווי ואומר לו: "אישי כוהן גדול, הקטר!"
פירשו העם,
כיוון שאסור לאף אדם להיות בהיכל וגם בין האולם למזבח בשעת ההקטרה, שהרי כתוב "וכל
אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקודש" (ויקרא ט"ז, י"ז), פרשו כל הכוהנים ויצאו
מהמקום שבין האולם למזבח.
.אציו הווחתשהו ריטקהו
ואחר כך הקטיר מקטיר הקטורת את הקטורת, השתחווה בפישוט ידיים ורגליים, כעבד
הנוטל רשות מרבו לצאת, ויצא מן ההיכל, ולקח אתו גם את הבזך.
עבודת חזרה וסיכום
עבודות לסיכום פרק ו'
|
