|
מדריך למורה להוראת הספר" צער בעלי חיים" |
|---|
המדקה
|
נושא זה עוסק בענייני צער בעלי-חיים בדרך שונה מהלימוד הרגיל. הנושא מורכב ממקורות שונים, שעל פיהם נקבעים העקרונות לפסיקת הלכה בבעיות צער בעלי-חיים וב"בל תשחית" .ול בורקה שתיים הן המטרות בהוראת הנושא: מטרה לימודית ומטרה חינוכית.
תידומיל הרטמ מספר המקורות שעליהם בנויים העקרונות קטן, ולכן קל יהיה להבחין בדרך, שבה מבררים
תיכוניח הרטמ
חומר הלימודים שינינו את סגנון התשובות במקרים רבים, והארמית תורגמה לעברית. עם זאת לא פגענו תשובות אחדות מופיעות בשלמותן, ומורה שירצה להוסיף וללמד קטעים שלא הובאו בחוברת הפרקים 9ו ,-10הדנים בהרחבה בנושאים פריקה וטעינה וצער בעלי חיים עפ"י סוגיות |
תואלקחל הרומל המדקה
|
התפוצצות האוכלוסייה, התיעוש והעיור, הגוברים והולכים, כרוכים בהכחדת צמחים ובעלי ספרי הלימוד בחקלאות מעלים את הבעיה של התערבות האדם במהלך הטבע על-ידי זירוז מקומו של האדם בטבע, סמכותו לכפות את רצונו על הסובב אותו, הוא הנושא המרכזי |
פרק :1האדם והחי
|
קרפבש תונויערה התמונה מורכבת: מצד אחד ברור, שמותר לאדם להשתמש בבעלי-חיים. מאידך, ההגבלות על בנוסף לכך, יש מצוות, המצוות באופן ישיר על מניעת צער מבעלי חיים: מצוות פריקה מבעל גם את מצוות שילוח הקן (מקור ט) מפרש הרמב"ם (מקור י) כמצווה הנובעת מדין צער
(ו-ה תורוקמ) הטיחש תווצמ לע כאשר עלה המשטר הנאצי לשלטון, אסר את השחיטה היהודית בתואנה של "צער בתשובה לשאלה בעניין זה כתב אז הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי*, ממנהיגי יהדות ליטא, יש לציין כי עד היום אסורה בשוויץ השחיטה הכשרה מטעמים של "צער בעלי-חיים", וזאת גם דמותו של השוחט היהודי, שהוא תלמיד חכם, הזהיר במצוות ונאמן באיסורים, אינה למקור יא. עיין בשו"ע אורח חיים סי' קס"ז סעיף ו'; במגן אברהם ס"ק י"ח; ובמשנה ברורה
קרפה תארוה |
מקורות המביעים שליטה של האדם בטבע מקורות המביעים הגבלות על שליטת האדם בטבע
|
|
חלוקה זו תסייע בהבחנה הזאת: כיצד אפשר לקבוע, על סמך המקורות כולם, עמדה אחת בשאלה, מה מידת השליטה המותרת של האדם בחי ובצומח? כאן יבקש המורה מן התלמידים לקבוע את העמדה שעליה החליטו על רצף שבין הגישה
המסקנה תהיה, שאת העמדה העולה מן הפסוקים יש לקבוע באיזה שהוא מקום קרוב לצד חשיבות מיוחדת יש למקור י"ז, שבו קובע רמב"ן את העיקרון, שהכול נברא להנאת האדם |
פרק :2האדם מול הצומח והדומם
|
"תיחשת לב" רוסיא פרק זה עוסק באיסור הקרוב לאיסור צער בעלי-חיים: איסור "בל תשחית". שני איסורים אלה קרובים זה לזה ומשלימים זה את זה. חשוב להדגיש כי איסור "בל תשחית" מתייחס לחי כמו שהוא מתייחס לצומח ולדומם, לעומת איסור "צער בעלי-חיים ", המתייחס, כמובן, לחי בלבד. (האם האיסור חל גם על אדם? הדבר שנוי במחלוקת בין רשב"א ורדב"ז: רשב"א בתשובותיו (רנב, רנו) כותב, כי גם באדם קיימת מצוות פריקה וטעינה – שהיא מצווה משום צער בעלי-חיים; ואילו רדב"ז (תשובה תשכח) סבור, שאין באדם מצווה זו.) הרמב"ם (מקור יט) מדגים השחתת אילנות על-ידי פעולה אקטיבית (פעילה): "סותם מעיין"
היחס שבין "צער בעלי-חיים" לבין "בל תשחית" שני האיסורים נובעים מהעיקרון, שלבריאה יש קדושה, וכי האדם במרכז הבריאה. לאדם
דימלתל תרבוחב תולאשה הבעיות, שאין עדיין אפשרות להשיב עליהן, ושהתלמידים יצטרכו לשער השערות אודותן, הן ג. להכות סוס כדי שירוץ מהר – כאן מצערים את הסוס, אבל הדבר נעשה לצורך עבודה שהסוס עובד, ובתנאי שרשאים להעביד אותו בעבודה זו. בשלב זה אפשר להגיע .הבוח איה אלא תרתומ קר אל וז הלועפ – תולחמ הציפמה הדלוח גורהל .ד לדיון נוסף בנושא "בל תשחית" ראה: אנציקלופדיה תלמודית, ערך "בל תשחית". טיפול נוסף |
|
ךשמה |
