"בושי ראש"
המכוון בשם בנו של ישעיהו
| 'י והיעשי / 'ו והיעשי |
סיו ריאמ
מתוך: מעיינות מקרא ה'
| :תיצמת |
|
המאמר דן ביחס שבין בנו של ישעיהו המוזכר בישעיהו פרק ז', לבין המוזכר בפרק י, פסוקים כא-כב: "שאר ישוב שאר יעקב" … "כי אם יהיה… שאר ישוב בו" וגו'. כמו כן דן המאמר בפרוש השם "שאר-ישוב". |
|
:'ז קרפ והיעשי "ויוסף ה' דבר אל אחז לאמור. שאל לך אות מעם ה' אלוהיך העמק שאלה אנ ועמש רמאיו .'ה תא הסנא אלו לאשא אל זחא רמאיו .הלעמל הבגה וא בית דוד המעט מכם הלאות אנשים כי תלאו גם את אלוהי. לכן ייתן אדני הוא לכם אות הנה העלמה הרה וילדת בן וקראת שמו עמנו אל. חמאה ודבש יאכל לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב. כי בטרם ידע הנער מאס ברע ובחר בטוב תעזב האדמה אשר אתה קץ מפני שני מלכיה. יביא ה' עליך ועל עמך ועל בית אביך ימים אשר לא באו למיום סור אפרים מעל יהודה את מלך ".רושא
|
|
דעות הראשונים והאחרונים נחלקו בבקשם אחרי המכוון בשם בנו של ישעיהו "שאר ישוב". פרשנינו הקדמונים רש"י וראב"ע רואים במלה "ישוב" לשון תשובה ומייחסים לשם את הכוונה, כדברי ראב"ע, "שארית ישראל יעשו תשובה". לפי רד"ק מתכוון "ישוב" לחזרה במובן פיזי ופירוש השם "שאר ישוב": "שאר יהודה ישובו עוד אחר הגלות, ולא כן עשרת השבטים". ואילו אברבנאל מייחס למלה את שתי משמעויותיה, שכן לדעתו נצטווה ישעיהו לקחת אתו את בנו "שאר ישוב", "להיות סימן טוב לאחז שאחרי גלות השבטים 'שאר ישוב, שאר יעקב אל אל גיבור' (ישעיהו י, כא) ויתיישבו בארץ וישובו בתשובה ויתדבקו בה' אלוהיהם". אשר לתפיסת השם במחקר – יש שהוא נתפס כמשפט פשוט: השאר ישוב, אם כניחום, כעידוד: לזכות תפיסת "ישוב" במובן של יחזור בתשובה מסתמכים מבעלי תפיסה זו, הן מכל |
|
"והטעם שצוהו [ה'] להוליך עמו בנו, כי בראות העם אותו יזכרו שמו והנרמז בו, ובראותם עת צרה להם אולי יתעוררו קצתם לשוב אל ה'." |
|
על הכוונה המעוצבת בשם "שאר ישוב" לפי הסיפור בישעיה ז, א-ט אי-אפשר לעמוד אלא על-פי הסיפור עצמו. על-פי הכוונה המיוחסת לשם "שאר ישוב". ובכן, אם רצוננו לדעת מהו המכוון בשם בנו של ישעיהו לפי הסיפור בישעיהו י, א-ט שבו הוא מופיע, עלינו לנתח את הסיפור; עלינו להתחשב לא רק במסופר בו אלא גם במה שלא מסופר בו, ומן המסופר לשים לב לא רק אל מה אלא גם, אם אמנם לא בעיקר, אל כיצד מסופר, כדינה של כל יצירה ספרותית, עתיקה .השידחכ |
|
:'ז והיעשיב רופיסה חותינ |
| פסוק א מעגן את הסיפור במסגרת היסטורית: |
|
"ויהי בימי אחז בן יותם בן עזיהו מלך יהודה עלה רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל ירושלם למלחמה עליה ולא יכל להלחם עליה." |
|
ובכן מדובר כאן באותו המאורע שעליו מסופר גם במלכים ב' טז, ה, במצור של צבאות ארם ואפרים על ירושלים בימי אחז, ככל הנראה בגלל סירובו של אחז שיהודה יצטרף לברית נגד :ב קוספ לש הנושארה עלצה יפל .רושא |
|
"ויגד לבית דוד לאמור, נחה ארם על אפרים" |
|
דחא דצמ שומישה הומת דחוימבו ,זחאב אוה רבודמהשכ ,"דוד תיבל" יוטיבה בותכב הומת :איבנה לא 'ה רמוא ג קוספ יפלש ינפמ |
|
."זחא תארקל אנ אצ" |
|
לשימוש ב"בית דוד" במקום ב"אחז" נותנים פירושים הראשונים והאחרונים. בהמשך דיוננו העיגהש העומשה .האובנהו ערואמה רקיע בצועמ ובש ינפמ הז יוניכ טקונ רופיסהש ,הארנ ל"בית דוד" הייתה שצבא ארם נח על אפרים. וכבר עובדה זו עוררה פחד, כלשון הפסוק: |
|
."ומע בבלו ["דוד תיב" לש] ובבל עניו" |
|
(יושם לב להקבלה הניגודית שבין "נחה ארם באפרים" ובין "וינע לבבו". מנוחת ארם שם, באפרים, תנועת לב כאן, בירושלים.) תנועת הלב בירושלים הייתה, לפי הפסוק: |
|
"חור ינפמ רעי יצע עונכ" |
|
היינו: כשם שביער בנוע עץ אחד מפני הרוח הוא מניע את חברו בנגעו בו וכן הלאה, והנה מתנועת עץ יחיד נעים כל עצי היער, כך מתנועת לבבו של "בית דוד", היינו, אחז, בסוף נע לבבו של כל עמו. בלשון אחר, תגובת המלך על השמועה גרמה לפאניקה. זוהי האווירה בירושלים :הז קוספב רפוסמה הרוקשכ |
|
זחא תארקל אנ אצ והיעשי לא 'ה רמאיו" אתה ושאר ישוב בנך אל קצה תעלת הברכה העליונה ".סבוכ הדש תליסמ א |
|
בקשר למקום שבו נמצא באותו הזמן המלך הרועד, הנבהל, ושמה מצטווה ישעיהו ללכת, מספיק אם נזכור שלפי מלכים ב' יח, יז; ישעיהו לו, ב שם עמד רבשקה כשצר על ירושלים. הבריכה הייתה בצפון ירושלים. הימצאותו של אחז שם הייתה קשורה בהכנות לקראת המצור שהיה צפוי לבירה אחרי השמועה שצבא ארם הגיע לישראל. ככל הנראה נעשו פעולות להבטחתה של אספקת המים, כפי שמסופר גם על חזקיה לקראת מצורו של סנחריב (דברי הימים ב' ב-ג). כבר הוזכר המסופר בפסוק שלפגישה זו נצטווה ישעיהו לקחת אתו את בנו "שאר ישוב", ומסתבר, כדי שנוכחותו תכריז, תזכיר בלי אומר ובלי דברים בשמו של עצמו: "שאר ישוב". מה פשר נבואה אילמת זו? כבר דובר לעיל על הוויכוח בין הפרשנים בעניין זה, ונאמר, שהפירוש הרווח בין החוקרים הוא, שבשם, בצורה כלשהי, מעוצב הרעיון, ההבטחה או ההתראה, כי השאר יחזור בתשובה או השאר יהיה אשר יחזור בתשובה. וגם נאמר, שעוד ידובר על כך האם תפיסה מקובלת זו גם נכונה, האם היא משתלבת בהקשר. שכן, הנבואה האילמת המתבטאת בשם הבן המובא על-ידי ישעיהו צריכה להיות זהה לנבואה הנאמרת על-ידי ישעיהו להשלים אותה. נראה אפוא שבהיפגש ישעיהו בלוית "שאר ישוב" עם אחז מה עליו לומר? פסוקים ח-ט הנמקת |
|
"שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם. כי ה' אלוהיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם איביכם להושיע אתכם". |
|
האומרים שכך יש להבין את אזהרתו של ישעיהו מנמקים את דעתם, שיש דמיון בולט בין דברי ישעיהו ובין דברי משוח-מלחמה לא רק מבחינת ההזדמנות אלא גם מבחינת המבנה. גם שם יש אזהרה, הבטחה, הנמקת ההבטחה, היינו אותם החלקים הנמצאים גם בדברי ישעיהו אל אחז. על דברים דומים לפני מלחמה אנו קוראים לא-פעם גם בספר יהושע (ח, א; י, ח, כה; יא, ו, ועוד). ואולם על-אף הדמיון אין לקבוע שכוונת הדברים שישעיהו נצטווה למסור אל אחז לפני המצור הצפוי, זהה לכוונת דברי העידוד בספר דברים ובספר יהושע לפני המלחמה. כשם :וט ,ל היעשיב 'ה רבדמש |
|
"בשובה ונחת תושעון בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם" |
|
אין ללמוד שבפסוקנו פירושו המעשי של בטחון בה' הוא: שב ואל תעשה, אף-על-פי שבישעיה ל, טו כמו בפסוקנו מופיעה המלה "השקט" כשהיא מקבילה למלה "בטחה". את הסתום בפסוקנו אין לפרש אלא על-פי פסוקנו, ומן הסתום בו אין לגלות יותר מן המעוצב בו ובהקשרו, בנאמר בו ובבלתי נאמר בו. לכן גם אין להבין את המכוון בצו "הישמר". ואולם מה פירוש "הישמר"? פרשנינו פירשו את הפועל כגזור מן השם "שמרים" ומייחסים לו את המשמעות: היה שוקט על שמריך, כמו שפירש, למשל ר' אליעזר מבלגנצי: "עמוד על שמריך ומקומך, אל תנח לצאת להילחם בם". לפי קויפמן הפועל מן השורש שמ"ר השכיח, אך, לדעתו, משמש כאן הפועל לע ודמע :"רמשיה" תנווכ ,ונייה ,"בצינ יכנא יתרמשמ לעו" :ח ,אכ היעשיב ומכ הארוהב משמרתך, דום וצפה. פירושים אלה נראים כדחוקים ולא כמכוונים לפשוטו של "הישמר". כמה מן הפרשנים האחרונים מייחסים ל"הישמר" את הכוונה שלפי רד"ק ייחס לו ר' סעדיה גאון: "הישמר מעשות מלחמה". מן הפרשנים היהודים הקדמונים כוונה זו מיוחסת לפועל גם על-ידי אברבנאל. האם פירוש זה מסתבר? האם אין לטעון נגדו שאם לזה מתכוון הצו היה מעצב כוונה זו בפירוש, ולא היה מביע אותה רק בפועל "הישמר". ולא זו אף זו. לפי הקונקורדאנציה, מופיעה המלה "הישמר" מלבד בפסוקנו 16פעם; בצורת ריבוי "הישמרו" – 5פעמים; בנקבה, "הישמרי" – פעם אחת. ובכל אזהרה להישמר נאמר בפירוש ממה להישמר, חוץ מבאזהרה שבפסוקנו. כאן דבר זה איננו. ואולם בקביעה זו לא נקבע שכאן הדבר חסר. יכול להיות שלא נאמר ממה להישמר מפני שאמירתו מיותרת הייתה הואיל וישעיהו ידע כי אחז יבין ממה הוא נדרש להישמר מבלי שייאמר לו. ואם נשווה לנגדנו את המסופר במלכים ב' טז, ז-ח, היינו, שכשעלו צבאות ארם ואפרים על ירושלים ביקש אחז עזרה מתגלת פלאסר, נראית כסבירה ההנחה שפגישתו זו של ישעיהו עם אחז הייתה עוד לפני פנייתו של אחז אל תגלת פלאסר וישעיהו נשלח אל אחז כדי למנוע פנייה זו. אם אמנם כן הוא, כפי שמתאשר מן ההמשך, תא עצבי אלש זחאל הרהזאה ,הרהבה לכ ילב ,ומצעלשכ הז ימתס וצב ,"רמשיה"ב תעבומ תוכניתו הפוליטית הזאת, שמן הסתם עמדה באותו הזמן על סדר היום והייתה מוכרת גם .והיעשיל שי .רמאנ דציכ רמאנש המו ,רמאנש המ רשאמ ,רמשיי הממ זחאל רמאנ אלש הביסה יהוז |
|
"יען כי יעץ עליך ארם רעה, אפרים ובן רמליהו לאמור: ."'ונילא הנעקבנו הנציקנו הדוהיב הלענ' |
|
כאן מפורש הנאמר קודם לכן במלים "בחרי אף רצין וארם ובן רמליהו". למה נאמר לאחז, כלום אין אחז יודע, מהו חרון האף של רצין ובן רמליהו? דבר זה תמוה. עוד יותר תמוה הוא שלא זו בלבד שהידוע לו נאמר לו באופן כללי: |
|
"כי יעץ עליך ארם רעה, אפרים ובן רמליהו" |
| אלא שגם נאמר לו באופן קונקרטי מהי הרעה שיעץ, שמתכנן: |
|
"נעלה ביהודה ונקיצנה ונבקענה אלינו, ונמליך מלך בתוכה את בן-טבאל". |
|
תופעה תמוהה מתפרשת מתופעה תמוהה אחרת. תמוה הוא שתוכנית הברית בין מלך ארם ובין מלך ישראל נגד יהודה נמסרת בדיבור ישיר, במובאה. מניסוחה מתברר, שלפי בעלי הברית דוד לש תלשושה תחדהל יאנתה תריצי לא הרטמה התייה אל הדוהי שוביכב תירבה תנווכ ולהמלכת בן-טבאל היה ידוע כבעל תפיסה פוליטית אנטי-אשורית, המלכתו אפוא תביא את זחאל תרסמנ הדוהי דגנ תירבה תנווכ ,רמוא יוה .רושא דגנ תירבל הדוהי לש ותופרטצה בציטוט דבריהם של בעלי הברית שלפיהם כל התוכנית אינה כפי שהוא סבור, שלפי מלכים ,זחא ,אוה וישכעש תלשושה דגנ אלא ודגנ הניא תינכותה ;רסאלפ תלגתל רסומ אוה ז ,זט 'ב נציגה. שעניינו של הסיפור ועניינה של הנבואה המובאת בו היא להביע כי כל התוכנית של ארם ואפרים עקרונית לא הייתה אלא נגד בית דוד – מתאשר ממה שהיה סתום עד כה; מן הלשון שנוקט המספר במסרו בפסוק ב: "ויגד לבית דוד", ולא לאחז, וגם מלשונו של ישעיהו בפנותו אל אחז בקריאה בפסוק יג: "שמעו נא בית דוד". אם כך, נשאלת השאלה: הלא ההבדל בין תפיסתו של אחז את התוכנית של רצין ופקח ובין התפיסה המתבטאת בדברי בעלי התוכנית ?תקיודמה ,תיתימאה הסיפתה לע זחא תא דימעהל והיעשי אב אופא המל ,יטרואת אלא וניא כיוון שעל ישעיהו הוטל התפקיד להודיע לאחז לא רק את החלטת ה' הכתובה בפסוק ז, שהתוכנית הזאת של ארם ואפרים "לא תקום ולא תהיה", ולא רק את סיבת החלטה זו, אלא גם ובעיקר את סיבת האזהרה להישמר מביצוע התוכנית לפנות לעזרה אל אשור. ובכן מהי סיבת ההחלטה: "לא תקום ולא תהיה"? היא נמסרת בצלע הראשונה של פסוק ח ובצלע הראשונה של פסוק ט. (הצלע השנייה של פסוק ח – "ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם" – לא מובנת בהקשר זה, היא מפרידה בין הדבקים ואינה רלוונטית להבנת העניין שבעיוננו) . כלומר: "כי ראש ארם דמשק וראש דמשק רצין וראש אפרים שמרון וראש שמרון בן רמליהו". זוהי הסיבה להחלטת ה': "לא תקום ולא תהיה". מהי כוונת המשפט זה שבו מנמק ישעיהו בשם ה' את החלטת ה'? ברור שאת משפט ההנמקה יש להשלים בחוליה אחת שאינה נאמרת הואיל והיא מובנת. חוליה זו מדברת ביהודה ובירושלים. המשפט אפוא: ראש ארם דמשק, ראש דמשק רצין, ראש אפרים שומרון, ראש שומרון רמליהו – אבל ראש יהודה ירושלים, וראש ירושלים… וכאן יש שתי אפשרויות ושתיהן הוצעו על-ידי הפרשנים: (א) ראש ירושלים בית דוד, ואז כוונת המשפט שכל אחד יישאר במקומו; (ב) וראש ירושלים ה', והוא, ה', יקבע מי יהיה ראש ירושלים ולא רצין ובן רמליהו. כדי לעמוד על כוונת המשפט במלואה ובדיוקה, יש לשים לב לפרט תמוה במשפט. בין אם כוונת כנראה רישומו של משפט זה ניכר בדברי יהושפט בדברי הימים ב' כ, כ: |
|
"שמעוני יהודה וישבי ירושלים, האמינו בה' אלוהיכם ותאנו". |
|
מכל-מקום שם, כמו כאן, אותו משחק מלים, שימוש בשתי הוראותיו של השורש אמ"ן. הוראתו היסודית של שורש זה גם בשפות שמיות אחרות: היה חזק, מתמיד, יציב. מכאן אחד משימושיו של הפועל בנפעל: היה יציב, מבוסס, בר-קיימה, ובהפעיל, בין היתר, ההוראה: חשב לאמת, בטח. פירוש המשפט הוא אפוא: אם לא תאמינו, אם לא תבטחו, אכן לא תתקיימו (המילית "כי" משמשת כמלת אימות, כמו, למשל, "זעקת סדום ועמרה כי רבה" [בראשית יח, כ]). זוהי המשמעות המיוחסת למשפט בתרגום הארמי ובפירושי האחרונים. רעיון זה משתלב יפה בדברי יהושפט הנ"ל: האמינו בה' ואז תתקיימו, אבל בפסוקנו כיצד מתקשר רעיון זה עם הרעיון המובע במשפטים שלפניו: "כי ראש ארם דמשק וראש דמשק רצין… וראש אפרם שומרון וראש שומרון בן רמליהו", ובמשפט שבו יש להשלים: ובראש יהודה ירושלים וראש ירושלים, בית דוד או ה', אם לא תבטחו אכן לא תתקיימו? ללא ספק שכאן הקשר רופף מאוד. לכן יש חוקרים הטוענים שכאן המשפט אינו במקומו. ואולם יש לשאול, האם אמנם במשפט זה מובע, כמו בדברי יהושפט, הרעיון, שהאמונה והביטחון בה' הוא התנאי להתקיימות? בטרם נשיב על שאלה זו רצוני לשאול שתי שאלות שמהן את הראשונה כבר שאלנו. (א) אם כוונת הפסוקים ח-ט היא לומר שרצין ראש של דמשק ואך ורק של דמשק, ובן רמליהו (ב) אם תוכנית ארם-אפרים הייתה נגד בית דוד כמו שיש להבין מן המובאה בפסוק ו וכמו ואכן כן הוא! "כי ראש ארם דמשק", "וראש אפרים שומרון" אינם משפטים הבאים לתפארת זוהי הנבואה שנצטווה ישעיהו למסור לאחז. ואולם ישעיהו גם נצטווה לקחת אתו את שאר מניתוחו הקפדני של הסיפור, משימת-לב, לכל פרט ופרט שבו כדמותו נמצאנו למדים שזהו |
| תוכן עיונים ופרשנות לתנ"ך |
