|
מדריך למורה להוראת הספר" שומרים" |
|---|
3 ןויע
|
שומר שאמר הריני משלם (דף לד ע"א) שלב 3 הבעיה הנידונה בסוגיה זו היא: שומר שאמר הריני משלם, אך לא הספיק לעשות כן עד שנתפס הגנב, האם זוכה בכפל או לא? רעשל שיו היגוסה דומלל החיתפכ התכב וז היעב תולעהל לוכי הרומה האם אפשר לדייק איזה שאלות ההכנה מטרתן להחזיר את הדיון אל המשנה. תשומת לבו של התלמיד תופנה לעובדה שהמשנה מדברת על שני המקרים
דעת ר' יוחנן היא שאמירת "הריני משלם" מקנה לשומר את הכפל: התלמוד אכיל אהמ אלא" :ונתייעבל עגונב ארמגה תנקסמ דימלתל רהבות 6-5 תולאשב בהמשך הסוגיה הובאו דברי רב פפא שיש בהם עקרון חשוב. שומר זוכה בכפל לא לאושאך לא מטעמו. רב זביד מוסר בשם אביי כדברי רב פפא בלשון הראשונה מראה לתלמיד מהם המקרים השונים בהם השומרים זוכים בכפל 11 הלאש באות להראות את היחס הנכון בין דברי רב פפא, דברי רב זביד 15-12 תולאש שואל ששלם – מקרה זה לא נזכר בדברי רב פפא. לעומת זאת, רב זביד מביע החכם היה בוחן ובודק את הברייתות שהביא ה"תנא" – הזכרן. |
4 ןויע
|
רווח הבא לשומר כתוצאה מהתייקרות הפקדון, דף לה ע"א, שלב 5 החידוש בסוגיה זו הוא: שומר שמשלם ואינו מנצל את זכותו להישבע ולהיפטר זוכה לא רק ברווח הבא לו מן הכפל או ארבעה וחמשה כשנמצא הגנב. הוא זוכה גם ברווח הבא מתנודות המחירים של החפץ. אם שילם השומר את מחיר החפץ לבעליו ולאחר זמן נמצא החפץ ובאותה שעה הוא יקר יותר – בהפרש זה זוכה השומר. אלא שמסוף הסוגיה אנו למדים שדין זה אמור רק אם שילם השומר מרצונו "ולא אטרחיה לבי דינא". אבל אם שילם בכפיית בית דין – אינו זוכה ברווח. הלכה זו משתלבת יפה בכלל הקודם שלמדנו בסוגיות הקודמות שהקניית הכפל בסופו של דבר תלויה ברצון הטוב של הבעלים. הסוגיה קלה באופן יחסי, ללא סיבוכים בהתפתחותה, ומעניינת. באשר לדרך או דרך נוספת להבנת הבעיה: ולאחר הבעת דעות ראשוניות על ידי התלמידים, תלמד הסוגיה בכתה. ולאחר :היגוסב תופסונ תוניינעמ תודוקנ |
5 ןויע
|
רווח הבא לשומר על ידי מסירת הפקדון לשומר הבעיה בסוגיה זו היא: שוכר (שחיוביו הם כשומר שכר או כשומר חנם) הפטור ויבויחש ותושרל הרסמנש המהבה תא רסמש ,רחא סנואב וא הכרדכ התמב גדולים משלו והבהמה מתה כדרכה בבית השואל. השוכר פטור כלפי הבעלים על מיתה שכזאת, אך השואל חייב בגינה, כלפי השוכר (המשאיל) האם זוכה השוכר (שהוא המשאיל) ברווח זה מן השואל (בזמן שהבהמה אינה שלו)? בענין זה נחלקו הדעות בין תנא קמא ור' יוסי במשנה. טוען: השואל קיבל את הבהמה מידי השוכר וכלפיו הוא התחייב אמק אנת טוען: הרי פסק כזה מביא למצב של אבסורד. הבעלים שהייתה יסוי 'ר וליאו התכב .הנשמ לש הטושפל רשאב תעדה תא חינהל וב יד ל"נה רבסההש הארנ היתרון שבפירוש התוספות הוא בכך, שלפי הסברם, דברי ר' יוסי אינם רק הצגת
ר' יוסי סובר כטענת ר' אבין שעד זמן השבועה עדיין המשכיר הוא הבעלים והוא עשויה לבוא מצד התלמידים שאלה אחרת: כיצד זה בכלל הולך השוכר ומשאיל המורה יוכל לפתח דיון מענין ביותר סביב שאלה זו בסוגיה שבה נדון ענין זה של סוגיה זו אף כאן אנו ממליצים לפתוח את הדיון לדרך ההוראה רשאב מורה שירצה להיכנס יותר לעומקם של דברים, יעורר, לפני הלימוד, את הבעיה – כך יתבררו מהותה של "שלוחו של אדם כמותו", "שומר שמסר לשומר", ומהות |
|
ךשמה |
