שומרים / מדריך למורה

שומר שמסר לשומר, דף לו ע"א, שלב ,4קטעים א-ב

,ייבא לש ורבסה יפל .ידמל הכובס – רמושל רסמש רמוש לש תיטפשמה היעבה
המחלוקת בין רב ור' יוחנן היא אם עצם המסירה לשומר אחר, אפילו מעולה
ממנו – היא פשיעה. לדעת ר' יוחנן זו פשיעה ולכן גם אם קרה אצל השומר השני
מקרה כזה שאילו אירע אצל הראשון היה פטור עליו, הרי הראשון, בשל פשיעתו
שמסר את החפץ לאחר בלי רשות הבעלים, מתחייב לשלם אפילו אם אצל השני
היה אונס גמור. ואילו לדעת רב, המסירה לשומר אחר, אפילו נמוך ממנו – אין
בה פשיעה. משום כך שומר שכר שמסר לשומר חנם, אם אצל השני הייתה גניבה
או אבידה – חייב הראשון, מאחר שאנו דנים כאילו החפץ אצלו. אבל אם אצל
השני אירע מקרה אונס – הראשון פטור. יש להדגיש שכל הדיון הוא אם השומר
חייב או פטור, אבל השומר השני – חיוביו הם כשל שומר רגיל בהתאם ןושארה
.ומצע לע לטנש הרימשה גוסל

3 הלאשל

שאלה זו מחזירה אותנו אל נקודת המוקד בסוגיה, והם דברי רש"י: "רב אמר
פטור מכל מה שהיה נפטר אם שמרה הוא עצמו".
"ר' יוחנן אמר חייב אפילו באונסין".

4 הלאש

מסכמת את הצירופים השונים האפשריים בשומר שמסר לשומר ומבקשת מן
התלמיד להביע דעתו מה יהיה הדין בכל מקרה לפי רב ולפי ר' יוחנן. המשך
לשאלה זו הוא בשאלות 6-5שבהן מתבקש התלמיד להחיל את מה שלמד על
שומר שמסר לשומר על המקרה של שוכר שמסר לשואל. וכמובן פשוטה של
אותה משנה הוא כדעת רב שהרי לא נזכר בה שהבעלים מאשימים את השוכר
בפשיעה בכך שמסר את בהמתו לשואל.

אלא רמתיא שוריפב ואל ברד אה אדסח בר רמא"ב ליחתמה ,היגוסב אבה קלחה
מכללא" וכו' עיקר הבעיה בו אינה הבנת הנקודה המשפטית אלא התמודדות עם
מהלך המשא ומתן שבגמרא, הבנת השאלות והתשובות, הקושיות הראיות
.םייוחידהו

באשר לדרך ההוראה של חלק זה של הסוגיה (מ"אמר רב חסדא" ואילך) אנו
מציעים כדלהלן:

ראשית, יפנה המורה את התלמידים לשאלה 5דלעיל, שהיא בעצם הכנה נאותה
.לממ רב אבא 'ר תיישוק תנבהל

החיכש יד תואיצממ חוקלה הרקמ תגצה ידי לע חותפל לכוי הרומה ,תינש
ולהציג בעיה זו לעיונם ולחוות דעתם של הילדים.

דוגמה לכך יכול להיות המקרה הבא (או משהו בדומה לו): "פועל במפעל
תעשייתי גדול נהג מידי בוקר בבואו לעבודה להפקיד את שעון הזהב שלו ואת
טבעתו, אצל מזכירת המפעל בו עבד. זו הייתה מכניסה את חפצי הערך הללו
לכספת שבמשרד. יום אחד איחרה המזכירה לבוא והפועל הפקיד את חפציו אצל
מאחד מעובדי המשרד האחרים. כשבאה המזכירה מסר לה העובד את החפצים
שהופקדו אצלו על ידי הפועל. דווקא ביום זה אירע שוד במפעל והחפצים
."ודדשנ

המורה יכול להציג לילדים מקרה זה לחוות דעתם, או אפילו להמחיז מקרה זה,
כששניים או שלושה יציגו את טענות הצדדים. התלמידים יתבקשו לחוות דעתם
על כל מרכיבי המקרה, האם יש כאן פשיעה מצד העובד שמסר למזכירה וכו'.
מה יהיה הדין כאן לפי רב ולפי ר' יוחנן? האם לא יודה כאן ר' יוחנן שאין זו
פשיעה, שהרי מסרם למזכירה שהעובד עצמו היה רגיל למסור בידה מדי בוקר?
דומה שבעקבות הסיפור והדיון או ההמחזה, יתלבנו הדברים יפה.

החלק הבא של הסוגייה, מ"אמרי נהרדעי" והדיוקים שעליו בסוגיה, אינו קשה
באופן מיוחד, אבל כדאי לייחד תשומת לב להיבט הדידקטי.

להלן כמה הצעות, באשר לדרך ההוראה:
המורה יוכל להשתמש בלוח כדי להבליט את דיוקיהם של המקשן והתרצן
.אתיירבב

א. דיוקו של המקשן:

בייח – םינטקה מסרן לבנו ולבתו
.רוטפ – םילודגל: אבל מסרן ןאכמ
בין בניו הגדולים לאנשים גדולים אחרים).אין הבדל )
אם כך: שומר שמסר לשומר – פטור.

ג. סיכום דיני מסירה לאחרים לפי רב ולפי ר' יוחנן:

7 הלאשל

כאן ההזדמנות הנאותה למורה להבהיר את דרכי פסק ההלכה, שימוש תלמידי
חכמים, לימוד הלכה מן הרב רק כשזה אומר לו הלכה למעשה וכו' – בקיצור,
תחושת האחריות הרבה ושאין לסמוך על ההגיון גרידא, שהרבה פעמים הוא
.העטמו העטומ

8 הלאשל

כאן דוחה התלמוד את דברי מי שחשב שטעמו של רב הוא שאין פשיעה במסירה
לשומר אחר. לא זהו טעמו של רב אלא שפטר בגלל שהם עצמם היו רגילים
.הלצא דימת דיקפהל

9 הלאשל

שלושת המקרים שבהם גם הסובר את הטעם של "אין רצוני שיהא פקדוני ביד
אחר" מודה שאין פשיעה במסירה לשומר אחר הם:

א. אם הראשון מסר לידי אדם שהשני רגיל תמיד להפקיד אצלו
ב. אם נתנו לו הבעלים רשות למוסרו לאחר.
ג. אם מסרן לבני משפחתו הקרובים לו שכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא
דיקפמ