שומרים / מדריך למורה

תנמ לע"ו ,"הלזוגל תנמ לע") תונושארה תויורשפאה יתש תא הארנ הליחתב
.("די הב חולשל

על המורה להדגיש היטב: ב"על מנת לגוזלה" אין צורך בחסרון. שהרי אדם
הגוזל חפץ של חבירו – חייב גם אם לא חסרו (כך פירשו ראשונים את שיטת
רש"י עיין באוצר מפרשי התלמוד עמ' תתב). אמנם לתוספות יש כאן שיטה
אחרת. לדעתם גם "נטלה ע"מ לגוזלה" הוא דין של "שליחות יד" ויש צורך
בחסרון. אלא, מסבירים תוספות, כאן עצם העובדה שהוא נוטל את החבית
ומפקיעה מבעליה – אין לך חסרון גדול מזה. בכתה רגילה יכול המורה להסתפק
.י"שר שוריפב

ב"על מנת לשלוח בה יד" אין כאן גזילת החפץ מבעליו שהרי אין הוא רוצה לגזול
את כל החבית אלא רק חלק מן היין שבתוכה. זוהי "שליחות יד" האמורה
בתורה. וכיון שמשנתנו מדברת שלא שתה את היין משמע ש"שליחות יד, אין
הגניבה (יחד עם הגבהת החבית) תנווכשצריכה חסרון". פירושו של דבר הוא
היא העושה את השומר לשולח יד אפילו אם בסופו של דבר לא ביצע את הגניבה.
הוי אומר: שומר המגביה חבית יין על מנת ליטול ממנה רביעית, גם אם בסופו
.די חלוש יורקה והז ,לטנ רבד לש

המפקיד מעות אצל חברו, דף מב ע"א, משנה [ח], ושלבים 4-3

סוגיה זו, שאינה קשה לפי פשוטה, והעניינים שבה אינם מסובכים, נוצלה על
ידינו כאן להעמקה. אחרי לימוד הסוגיה, הובאו בעבודות לתלמיד מקורות
מפרשנים ומפוסקים ועל התלמיד לעיין בהם היטב, לנתחם ולדלות מהם את
.תיזכרמה הדוקנה

כך לומד התלמיד ומתרגל לעיין ולדקדק גם במפרשים שמחוץ לדף הגמרא וגם
בפוסקי ההלכה. המטרה בכך הייתה כפולה: ראשית מטרה פורמלית. הכרת
מפרשי הגמרא ופוסקי ההלכה והרגל בלשונם. בעיקר חשובה כאן ההכרה, כי
בלמדנו את דף הגמרא עם רש"י עדיין לא מיצינו את העניין. יש פירושים אחרים,
יש מחלוקות בין הפרשנים ובעיקר יש צורך לפסוק את ההלכה. התלמיד מוכנס
לתוך שיקוליהם של בעלי ההלכה על ידי דקדוק בדברי הגמרא.

המטרה השניה נוגעת לחומר עצמו. הידיעות שהתלמיד מקבל מתוך עיון
במפרשים שהובאו לפניו בסוגיה זו, חשובות ביותר ונוגעות לעיקרים וליסודות
בדיני שומרים.

1 הלאש

ההבדל בין רש"י והרי"ף הוא, כיצד להבין את החלק האחרון (ו)נעל בפניהם שלא
כראוי. לרש"י – בפני אותם הקטנים. מכאן, שמשפט זה הוא המשכו של הקודם
"מסרן לבנו ובתו הקטנים (ו)נעל בפניהם שלא כראוי". לפי זה מדברת המשנה
בשני מקרים בלבד: צררן והפשילן לאחוריו, ומסרן לבנו ובתו הקטנים. אך לפי
הרי"ף יש כאן שלושה מקרים והמשפט האחרון מביע מקרה נוסף: השומר נעל
בפניהם – בפני המעות – שלא כראוי.

2 הלאש

מקטע רמב"ם זה עולות ידיעות חשובות. ראשית, שמירה כדרך השומרים אינה
דבר אחיד וקבוע. לכל פקדון – השמירה הראויה לו. ושנית, שומר שהניח את
הפקדון עם חפציו שלו במקום שאינו ראוי לשמירה – לא נפטר בכך. את ממונו
הוא רשאי להפקיר, אך לא את ממון חבירו שנמסר לשמירתו.

3 הלאש

מוסבת בזה תשומת לבו של התלמיד לסתירה למימרתו של שמואל מן המשנה.
במשנה "צררן והפשילן לאחוריו" אינה שמירה טובה למעות, אבל בצררן
והפשילן לפניו – סגי. והרי שמואל אומר כספים אין להם שמירה אלא בקרקע?

םכילוהל ךרדבוהתשובה שלה רומז הרמב"ם היא: "המפקיד אצל חבירו כספים
תוחפה לכל ךרדבלביתו" וכו'. בבית כספים אין להם שמירה אלא בקרקע, אך
חייב לצרור ולשימם על גופו לפניו.