בכל זאת גרם הניצחון לקשיים מסוג חדש: הצבא הכנעני עמד נגד פולשים מבחוץ, ומנע את
כניסתם לארץ. כאשר הוכרע הצבא הכנעני, ונשבר קו הביצורים שלו – נפתחה הארץ לחדירה
של שבטי נודדים שבאו מן המדבר ושדדו את מרכזי יישוב הקבע במערב הירדן.

בימי גדעון היו השבטים שפרצו לארץ ישראל שבטי המדיינים. שבטים אלה נדדו בדרום עבר
הירדן המזרחי, ומשם הצפינו לממלכת סיחון האמורי, והגיעו עד לנחל פרת שבבבל – היא
עירק של היום, ובמערב הם הגיעו עד מצרים. הם הצליחו לעבור מרחקים גדולים כאלה בזכות
הישג טכני שלא היה לאחרים: באותה תקופה גבר השימוש בגמל לרכיבה, למשא וללחימה.
שבטים אלה, שבייתו את הגמל, הייתה להם יכולת טובה של תנועה ולחימה.

המדיינים התפרצו לארץ כנען דרך מעברות הירדן, באזור עמק בית שאן, ומשם, דרך עמק יזרעאל,
לפנים הארץ. הפסוק מספר כי הם הגיעו עד עזה, שלחוף הים התיכון. כל הארץ הייתה נתונה
.םתטילשל

סיפור גדעון הוא המפורט ביותר מכל סיפורי ספר שופטים. לגדעון ולמלחמותיו מוקדשים
שלושה פרקים ארוכים.

נקרא את תיאור מצבם של ישראל:

והנה גדעון בעיצומה של עונת הדיש. אבל במקום לדוש את החיטים בגורן, בשדה הפתוח, הוא
אוסף את החיטים לגת, למקום דריכת הענבים, מקום סגור ומוסתר יותר, והוא דש שם את החיטים
מתוך פחד שהמדיינים יגלו את מקומו ויגזלו את פרי עמלו.

המלאך פונה אליו בברכה השגורה: "ה' עמך, גבור החיל." במקום להחזיר לו ברכה, כפי שהיה
נוהג כל אחד, משיב לו גדעון תשובה תיאולוגית: "ויש ה' עמנו?… ואיה נפלאותיו?… הלא
ממצרים העלנו ה', ועתה נטשנו ה', ויתננו בכף מדין." המלאך מברך את ברכת הקציר, כמו
שבירך בועז, שחי גם הוא בתקופ השופטים, את הנערים שקצרו את שדהו. הנערים ענו לבועז
במטבע הברכה השגורה, "יברכך ה'" (רות ה: ד), ואילו גדעון אינו מוכן להשיב למלאך בברכה
השגורה. אין הוא מרגיש שה' עמו. והוא מגלה את כאבו לאיש הזר המברכו.

ועל דברי "הכפירה" שלו מקבל גדעון תשובה מפתיעה:

מדרש האגדה מוסיף לפסוק זה פרטים המוסיפים לשיחה מתח ועניין:

והמדרש מוסיף ואומר:

גדעון מסרב לקבל את התפקיד:

וכך מספר ספר שופטים על מאורע זה:

מובן שמעשה זה עורר סערה בעופרה, ואנשי העיר אמרו ליואש אבי גדעון:

מאורע זה מראה כי יואש חדל להאמין בבעל ובאשרה, אף שבביתו היו פולחנות אלה. ייתכן
שהוא שמע מפי גדעון על ההתגלות שהייתה לו. יואש אינו מראה את חוסר האמון שלו בפולחנות
אלה, אלא מעמיד פנים כאילו הבעל והאשרה ינקמו את נקמת עלבונם בלי עזרה.

גדעון עבר את שלושת השלבים של מינויו לשליח ה': הוא גילה רגישות לגורלו של עם ישראל,
.לארשיל העושיה תא 'ה איבי ותרזעב יכ תמיאו ,וריעב הרשאהו לעבה תונחלופ תא סרה

.העיגה ברקה תע

גדעון שומע חלום של אחד מלוחמי מדין. בחלום רואה הלוחם "צליל לחם שערים", לחם עבה,
מעין מצה עבה, "מתהפך במחנה מדין" מתגלגל לאורך כל המחנה, ומגיע לאוהל של אותו לוחם.
הלחם הופך את האוהל, ולאחר שהאוהל מתהפך, הוא מתפרק לגמרי .

חברו יודע לפתור את החלום: הלחם מסמל את האיכר, את גדעון המגן על אדמתו ועל תבואתו.
האוהל מסמל את נודדי המדבר, המעבירים את אוהליהם ממקום למקום. הלחם הופך את האוהל,
.ותוא קרפמו

נשים לב לעניין נוסף בדברי חברו של החולם: אין הוא מדבר על מחנה מדין בגוף ראשון. אין
הוא אומר "נתן הא-להים בידו את מחננו", אלא "את מדין ואת כל המחנה". כאילו יש כאן קבוצות
שונות: מדיינים ואחרים. ואמנם, קראנו בפסוק כי מדין אספו עמם את עמלק ואת בני קדם. חוסר
אחידות במחנה מדין רמוז כאן, והוא כנראה אחת הסיבות למהומה שהתפתחה במחנה בעת הקרב,
כאשר לא ידעו להבחין בין אויב לאוהב.

הקרב של גדעון הצית את דמיונם של אנשי צבא, שראו בו קרב מופת ללוחמת לילה. בריגדיר-
גנרל צ'ארלס אורד וינגייט, שהקים את פלוגות הלילה של הפלמ"ח בימים שלפני מלחמת השחרור,
ראה במלחמת גדעון מופת ללוחמת לילה יעילה. גם פילד-מרשל ויול הקדיש למלחמת גדעון פרק
בספרו "החייל הטוב". וכך מתואר הקרב:

.הלועפה תינכת לש תקדקודמ הנכה .1

.2שיתוף מספר מצומצם של חיילים בפעולה, שכן ריבוי חיילים מגדיל את הסיכוי לתקלות
ולחוסר תיאום בין היחידות הלוחמות. . –

.3בחירת חיילים מובחרים.

.4ריכוז הפיקוד בידי אדם אחד. גדעון חילק את הגדוד לשלושה חלקים: חלק אחד היה תחת
פיקודו, ושני חלקים תחת פיקוד אחרים. השניים האחרים נדרשו לתאם את פעולותיהם לפי . –
פעולות החלק שבפיקוד גדעון: "ממני תראו וכן תעשו." . –

.5טקטיקה המותאמת לתנאי החשכה: הוא ניצל באופן יעיל את תנאי החשכה, גרם למבוכה
במחנה מדין, והצליח ליצור בו הפתעה, בכך שגרם לאנשים לחשוב כי צבא אדיר עומד נגדם. . –

.6ביצוע פעולות פשוטות: החיילים הצטרכו להקיף את מחנה מדין משלושה כיוונים, כאשר הם
נושאים לפידים (מוסתרים בכדים) ושופרות. באמצעות הלפידים והשופרות הזדהו לוחמי . –
גדעון, ואלה היו גם דרכי הקשר בין שלוש קבוצות הלוחמים. . –

.7גדעון ואנשיו הכירו היטב את השטח. הם לחמו על אדמתם. גדעון עצמו ירד בחשאי למחנה
מדין, והכיר את דרכי המחנה. . –

.8תכנון נכון של זמן ההתקפה. תכנון זה תואם את כללי הטקטיקה של היום: מסע הגדוד אל
מקום הקרב בשעות הלילה הראשונות, הגעה למטרתו עם "ראש האשמרת התיכונה" – קרוב . –
לחצות הלילה. וכיוון שעת ההתקפה לרגע החלפת המשמרות. . –

.9ביצוע הפעולה בהתאם לתוכנית. גדעון הצליח לבצע את תכניתו בדיוק בהתאם לתכנית.

(על פי א' מלמט, מלחמת גדעון במדין, בתוך: יעקב ליוור, היסטוריה צבאית של ארץ ישראל, .)1968

נראה עכשיו כיצד מתאר הכתוב את ניצחונו של גדעון:

עכשיו הגיעה שעתם של שלושים ושניים האלף שהחליטו שלא להשתתף במלחמה: הם נשלחו
לכיוון מזרח, לעבר נהר הירדן, עכשיו הם מצטרפים לקרב:

בני אפרים תופסים את מעברות הירדן, ושם הם מצליחים ללכוד את עורב ואת זאב – שני שרי
צבא מדין.

צבא מדין, שנכנס לארץ ישראל הובס במלחמה. אולם גדעון אינו מסתפק בכך, הוא רוצה
להשמיד את מדין ולחסל את כוחם הצבאי לעולם. על כן הוא יוצא במסע ארוך ונועז, כ- 150
קילומטר לתוך שטח מדין, במזרח הירדן. הוא מגיע לקרקור, שבו מתרכזים חמישה עשר אלף
לוחמים, שרידי צבא מדין. הוא מכה מחנה זה, לוכד את שני מלכי מדין, זבח וצלמונע, ובכך
מקיץ הקץ על עצמתה הצבאית של מדין לעולם.

מיד לאחר הניצחון הראשון, כאשר מעברות הירדן נתפסים ושני מפקדי מדין נהרגים, באים
אנשי שבט אפרים אל גדעון ואומרים לו:

את המריבה הראשונה השקיט גדעון. היה זה מאבק על כבוד ועל גדולה, וגדעון היה רחוק
.דובכה רחא הפידרמ

מריבה שנייה נסתיימה בדרך גרועה יותר. גדעון התחיל את הפשיטה הארוכה שלו ללב עבר
הירדן, ומיד לאחר מעבר הירדן הוא ביקש מאנשי סוכות:

ותשובת גדעון הפעם קשה יותר:

גדעון יוצא לקרב בלי שקיבל מזון מאחיו – אלה שיצא לשחררם. כשהוא חוזר מנצח מן הקרב,
הוא מעניש אותם בכל הזעם: הוא מלקה את זקני סוכות, הורס את מגדל העיר פנואל, ואילו
את אנשי פנואל, שיצאו להילחם בו כדי להגן על מגדל עירם הוא הורג.

הוא גם יודע להיות תקיף: הוא מעניש בחומרה את יושבי סוכות ופנואל, על שלא הגישו לצבאו
את העזרה שהיה זקוק לה כל כך. כאן אין מאבק על תהילה ועל כבוד אלא על הקיום, ובזה אין
.םירתוומ

לא ייפלא אפוא, שלאחר הניצחון פונים אליו איש ישראל ומבקשים:

גדעון מבקש מאיש ישראל בקשה אחת: את הזהב שלקחו שלל במלחמה. העם מסכים, והוא אוסף
זהב במשקל אלף ושבע מאות זהב – שהוא יותר מעשרים קילוגרם זהב. מהזהב הזה הוא עושה
"אפוד" – לבוש קודש כמו לבוש הכוהן הגדול. הוא מציג את האפוד בעופרה עירו, ואנו זוכרים
שזמן קצר לפני כן הרס שם את פולחנות הבעל והאשרה. במקום פולחן הבעל, רוצה גדעון לחזק
את עבודת ה', אך הדבר אינו עולה בידו. בני ישראל מתחילים לעבוד את האפוד. גדעון הרס את
פולחן הבעל והאשרה, אבל החל בפולחן חדש: פולחן האפוד.

והכתוב מסיים:

הפרשה מסתיימת בטון עצוב:

אקווד איה תאזכ תזעונ הליל תמחול לש התחלצה ,וניארש יפכ .הליל תמחול התייה המחולה לבא
במספר המועט של המשתתפים. ציינו גם את העובדה כי אנשי צבא ראו במלחמתו של גדעון דוגמה
.הכלהכ תעצובמו הכלהכ תננכותמה ,תזעונ הליל תמחלמל תפומו

מדוע אפוא הפחתת מספר הלוחמים מעידה כי ה' איש מלחמה? מדוע לא יעיד הדבר כי גדעון
הוא מפקד צבאי נועז, היודע לנצח בכוח קטן?

נשווה מלחמה זו למלחמה אחרת, שהתרחשה כמאתיים שנה לאחר מכן: מלחמתם של שאול ויהונתן
בנו בפלשתים (שמואל א: יג-יד). מקום הקרב היה דרומה יותר מקרב גדעון: במכמש, בהרי יהודה.
שאר הנתונים דומים למדיי: צבא פלשתי עצום: שלושים אלף רכב, ששת אלפים פרשים ועם כחול
אשר על שפת הים לרוב. גם שם אנשי ישראל בורחים מן המערכה, ונשאר מספר קטן של לוחמים,
וגם שם מחליט המפקד – והפעם הוא יהונתן בן שאול המלך, לרדת לבד, הוא ונערו, למחנה פלשתים.
הם מטפסים בהר, מגיעים למחנה פלשתים, ומצליחים להכות… עשרים איש, עשרים איש מתוך צבא
של 30,000רכב, 6,000פרשים ולוחמים אין ספור.

ומה קורה שם?

מי ניצח במלחמות אלה? מה ניתן להוכיח מהן: כי ה' איש מלחמה, או כי גדעון ויהונתן הם
גאונים צבאיים?

והייתה עוד מלחמה, כ- 350שנה אחרי מלחמת יהונתן. צבא סנחריב מקיף את ירושלים, והמצב
נראה חסר תקווה, והנה פורצת מגפה בצבא סנחריב, ו- 185,000איש מתים בלילה אחד (מלכים
ב יט: לה). שם ברור מי ניצח במלחמה. שם לא הייתה השתתפות של צבא ישראל בקרב. כאשר
קם חזקיהו בבוקר וראה את מחנה סנחריב מוטל מת, הייתה שם שמחה, הייתה הודיה, אבל
הייתה גם פליאה, היה חוסר הבנה.

במלחמת גדעון ובמלחמת יהונתן הניצחון "כמעט" מובן. זהו ניצחון צבאי מזהיר. אבל אילו היה
אחד הכדים מתפוצץ מחום הלפיד, והצבא הקטן של גדעון היה מתגלה בטרם זמן – היו 300
הלוחמים מוצאים את מותם תוך דקות מעטות. אילו היו הפלשתים שומרים על קור רוחם
כאשר ראו את יהונתן ונערו מתקרבים, הם היו מחזיקים מעמד למרות עשרים ההרוגים,
ויהונתן ונערו לא היו חוזרים חיים למחנה ישראל.

במלחמה כזו התכנון הוא תכנון צבאי מזהיר, הבנוי על עקרונות האסטרטגיה הצבאית ללוחמת
לילה וללוחמת הפתעה. אבל הניצחון הוא ניצחונו של האלהים, ניצחונה של האמונה.