גרבנזיא הדוהי
"לארשי לוק"ב ורדושש תוחיש רחבמ
במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"


שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד: כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן זקן אהרן שירד על פי מדותיו: כטל חרמון שירד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם: |
(א) (ב) (ג) |
|
במזמורנו שלושה פסוקים שכל אחד מהם מובן לעצמו, אבל הבנתם כעניין שלם מהווה קושי.
:הזרכהב חתופ רומזמה |
"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד." |
|
?דחי םגמיהם אחים אלה? מדוע טוב שבתם יחד? מהי ההדגשה
הפסוק השני מתאר את אהרון, המשוח בשמן. משיחתו של אהרון ידוע לנו מספר ויקרא, (ח, |
"ויקח משה את שמן המשחה ויצוק משמן המשחה על ראש אהרון, וימשח אותו לקדשו". |
| ואילו במזמורנו, משווה המשורר את "שבת אחים גם יחד", למשיחתו של אהרון: |
"כשמן הטוב על הראש, יורד על הזקן, זקן אהרון, ".ויתודימ יפ לע דרויש |
|
השמן נמשח על הראש, ממנו יורד על הזקן, וממנו יורד על פי מידותיו = בגדיו של אהרון. וכאן הגענו לפסוק השלישי, העובר לתחום חדש: תאור החרמון והר ציון: |
"כטל חרמון, שיורד על הררי ציון, כי שם צווה ה' את הברכה חיים עד העולם." |
|
שבת האחים גם יחד מקבלת דימוי חדש: קודם היה הדימוי "כשמן הטוב"; ועכשיו: "כטל חרמון". מה משמעות הביטוי "כטל חרמון שיורד על הררי ציון"? האם יורד טל מן החרמון בירושלים? הפירוש הנכון יהיה אם נבין את המילה "טל" כמתייחסת לשני ההרים המוזכרים אחריה: כטל חרמון; כטל שיורד על הררי ציון. סיום המזמור: "כי שם צווה ה' את הברכה, חיים עד העולם". שם, בהר ציון, צווה ה' את לאחר שעמדנו על משמעותם של הפסוקים הנפרדים, עלינו להבין את הפרק בשלמותו. רד"ק מסביר, כי השניים הם המלך המשיח, שדימויו במזמור הוא "טל"; והכהן הגדול, לפי פירוש זה מתקשר מזמורנו למזמור הקודם לו, המסיים בפסוקים "שם אצמיח קרן לדוד, ינשכוון אחר, כללי יותר, נותן למזמורנו ברי"ל. ה"אחים" המוזכרים במזמור, אינם |
ונראה טעם השיר, על עולי רגלים הבאים להקריב במקדש, והיו ממלאים כל העיר ציון, מצודת דוד אשר שם היכל ה', ואשר היא בגובה ההר. ובעבור שהיו רבים מאוד, היו מתפשטים גם כן, וממלאים כל העיר ירושלים, והיו דרים שם באהלים, ברחובות ובשווקים. ואולי היו גנים גם מחוץ לעיר, נגד החומה. ועל זה אמר: מה טוב ומה נעים שבת אלו האחים בני ישראל יחד בחג, בשלום ונחת כאוהבים ורעים תמימים. |
|
תיאור השלום והשלווה של ההמונים העולים לירושלים מדומה במזמור בשני דימויים: השלום והשלווה הנם כשמן הטוב, וכטל היורד על הרי ציון. השמן והטל מבטאים במקומות נוספים במקרא את הטוב והשלווה: "שמן ששון מחבריך"; התקבצות יהודים בשמחת חג, מתאר מזמורנו, תהיה התגודדות של רבים מאוד, הדרים |
|
חזרה לתוכן תהלים |

