שיחות בספר תהלים

כ׳ באב תשפ״ו · תנ"ך

גרבנזיא הדוהי

"לארשי לוק"ב ורדושש תוחיש רחבמ
במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

תהילים טו:
בא דוד והעמידן על אחת עשרה


מדרש מעניין מובא בסוף מסכת מכות:

;יניסב השמל ורמאנ תווצמ ג"ירת ,יאלמש יבר שרד"
בא דוד והעמידן על אחת עשרה, שנאמר: "ה', מי יגור באוהלך… הולך תמים ופועל
."קדצ
בא ישעיהו והעמידן על שש, שנאמר "הולך צדקות ודובר מישרים…"
בא מיכה והעמידן על שלוש, שנאמר "ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת
חסד והצנע לכת עם אלוקיך".
בא חבקוק והעמידן על אחת: "וצדיק באמונתו יחיה".

מה פירוש "בא דוד והעמידן על אחת עשרה"? האם רצה דוד לצמצם את מספר המצוות?

רבי יוסף אלבו, בספר העיקרים, מפרש את הרעיון של המדרש. הנביאים לדברי היו מתכוונים
"לעשות כללים כוללים מצוות רבות מהתורה ומידות טובות, כדרך שבני אדם עושים, כדי
שעל ידם ישיג האדם מדרגה גדולה מהשלמות" (ג, לט). דהיינו: הנביאים ריכזו רשימה של
מידות טובות, או תכונות יסוד, שהם מהווים תמצית למצוות כולן.
אם נספור את תכונות עובד האלהים במזמורנו, נמצא אחת עשרה תכונות :

הולך תמים
קדצ לעפו
:ובבלב תמא רבדו
ונשל לע לגר אל
הער והערל השע אל
:וברק לע אשנ אל הפרחו
סאמנ ויניעב הזבנ
דבכי 'ה יארי תאו
:רמי אלו ערהל עבשנ
כספו לא נתן בנשך

(ה-ב םיקוספ)
חקל אל יקנ לע דחשו

נבדוק את מזמור ט"ו בתהילים, ונראה מה טיבו של עובד ה', ומהן תכונותיו.

בשלושה תחומים מתאר המזמור את עובד ה': במחשבה, בדיבור ובמעשה.
;"ובבלב תמא רבוד" :היקנ ותבשחמ
פיו ולבו שווים: "לא רגל על לשונו";
ומעשיו טהורים: "לא עשה לרעהו רעה".

[את שלוש התכונות האלה כולל מזמור אחר בספר תהילים, שנושאו כנושא מזמורנו. מזמור
ט"ו עוסק בתיאורו של זה ש"יגור באוהליך, ישכון בהר קודשך", וכמוהו מזמור כ"ד, השואל
"מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו". שלוש התכונות שמצאנו במזמורנו, נזכרות גם
:רוציקבו תיצמתב ,ד"כ רומזמב

"נקי כפים,
,בבל רבו
."המרמל עבשנ אלו ישפנ אוושל אשנ אל רשא

שוב אותן תכונות: "נקי כפים" – מעשיו טהורים; "בר לבב" – מחשבתו נקיה; "לא נשבע
[.תמא ורוביד – "המרמל

נמשיך ונעקוב אחרי תכונותיו של עובד האלוהים במזמורנו. לאחר התיאור הכללי של
תכונותיו, "הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו", באים תיאורים מפורטים, המדגימים
.וייחמ תונוש תונומת

:יביטקייבוא סחי אוה ויבורקו וירכמ גוחל וסחי

."ובורק לע אשנ אל הפרחו ,הער והערל השע אל"

יש כאן תכונה והיפוכה: מצד אחד נאמן הוא לרעהו, ואינו עושה לו רעה, ומאידך: אין הוא
איה ויבורקל ולש תונמאנה .ביגהל ול יואר רשאכ ביגמ אלא ,קתושו ובורק תפרח תא אשונ
נאמנות על תנאי: הוא נאמן עד למידה שהקרובים נאמנים לעצמם, לחובתם ולתפקידם.

וכך יחסו אל בני האדם בכלל. גם כאן מתוארת תכונה והיפוכה:

."דבכי 'ה יארי תאו ,סאמנ ויניעב הזבנ"

הוא מואס בנבזה, בזה שבאופן אובייקטיבי הוא נבזה, גם אם הוא חשוב וחכם ובעל עמדה
חשובה. ואילו את יראי ה' – יכבד; וגם זאת בלי להתחשב בעמדה או בחוסר העמדה שהם
.םיספות

ושוב שתי תכונות של עובד אלוהים פדנט זה:

"כספו לא נתן בנשך, ושוחד על נקי לא לקח".

אין הוא נחפז להתעשרות קלה, אם אסורה היא; אך לא זו בלבד: אין הוא לוקח שוחד לא רק
על רשע, אלא גם על נקי: מסרב הוא לוקח שוחד כדי להצדיק את הנקי. שומר הוא על
עצמאותו הרוחנית, ואינו משתעבד, גם לא לרעיונות שהוא מסכים אתם.

שכרו של עובד האלוהים במזמורנו חזק ותמציתי: "עושה אלה לא ימוט לעולם". ההבטחה
כאילו נוגדת את ההגיון והמורגל סביבנו: אנו מצפים כי דווקא האופורטוניסט יהיה זה
שיחזיק מעמד; דווקא זה השומר על יחסים טובים עם קרוביו, עם החזקים, עם המצליחים.
אך לא. בהר הקודש ישכון דווקא זה שאינו נושא פנים לקרובו; דווקא זה המואס בנבזה –
.יהי רשא וחוכ יהי

עושה אלה – לא ימוט לעולם.


חזרה לתוכן תהלים