שיחות בספר תהלים

:רסחא אל יער 'ה דודל רומזמ (א)
:ינלהני תוחנמ ימ לע ינציברי אשד תואנב (ב)
(ג) נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו:
(ד) גם כי אלך בגיא צלמות
ידמע התא יכ ער אריא אל
שבטך ומשענתך המה ינחמני:
(ה) תערך לפני שלחן נגד צררי
דשנת בשמן ראשי כוסי רויה:
(ו) אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי
ושבתי בבית ה' לארך ימים:

שתי תמונות קצרות במזמור, שהמשל והנמשל שלובים בהם ושקופים בהם:
המשל הראשון פותח בקביעת עובדה:

בשעות החום רובצות הצאן ומעלות גרה, כפי המתואר בשיר השירים "איכה תרביץ
בצהרים". הרועה שלי, אומרת הכבשה, מרביצני בנאות דשא. וכאשר הוא מוליכני לשתות
מים, אין הוא הולך לנחל הזורם בחוזקה, אלא למים שקטים, ל"מי מנוחות".

אם בתיאור הקודם היה העיקר דשא ירוק ומים זכים, הרי שבבית זה מסופר כי הרועה
דואג גם לנפש ולצדק: נפשי ישובב, ינחנו במעגלי צדק.

הרועה דואג לנפש הצאן, ולכן מוליכן "בשובה ונחת", בהשקט ובשלווה. הדרכים –
המעגלים – שהוא בוחר, הם "מעגלי צדק".

שני ביטויים דו-משמעיים אלה: "נפשי" ו"מעגלי צדק" – מוליכים אל הנמשל. הרועה הדואג
לכבשה מוליכה בדרכים נוחות, שהן הן "מעגלי צדק". או בניסוחו של ברי"ל: "ואמר צדק,
."שפנה יכרד לע ותנווכ רקיעש

מדוע דואג הרועה לצאן? התשובה קצרה, ומוכרת ממקומות שונים במקרא:

גם כאן, תאור השבט של הרועה הוא המעבר לתמונה השניה, תמונת שולחן המלכות: