שיחות בספר תהלים

כ׳ באב תשפ״ו · תנ"ך

גרבנזור עשוהי

"לארשי לוק"ב ורדושש תוחיש רחבמ
במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

תהלים ז: שפטני ה' כצדקי וכתומי עלי


המילה שגיון שבכותרת מזמור ז':

"שגיון לדוד, אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני".
היא מילה יחידאית ופירושה לא ברור. התיבה נמצאת בלשון רבים בתחילת תפילת חבקוק
:'ג קרפב

,"תונויגש לע ,איבנה קוקבחל הליפת"
ושם משמעה ככל הנראה כלי נגינה. לפי זה, שגיון כאן הוא כנראה סוג של ניגון או כלי זמר.
יש המוצאים באכדית תיבה דומה שמשמעה תחינה או וידוי שהיו אומרים במקדש.
בסורית קיימת המילה סוגיתא במובן: שיר.
.תוגגש לע החילס תשקב :ושרד ל"זח
מיהו כוש בן ימיני הנזכר בכותרת? כוש בן ימיני אינו נזכר עוד במקרא.
.לאומש רפסב ארקמה רפיס אל ותא הרקש המו ,דוד יביואמ היה שוכש ראבמ ם"יבלמה

דרשו שהוא שאול המלך שהיה משבט בנימין ורדף את דוד. ל"זח

פרשה צ"ט ובמדרש תהלים דרשו: וכי כוש היה? אלא מה כוש משונה בעורו כךבספרי בהעלותך

.וישעמב הנושמ לואש
כוש הוא כינוי של גנאי. כיוון ששגה דוד בכך שכינה את שאול כוש על כן נקרא המזמור שגיון.
רטוחמ אציש ישוכה תובקעב תולגתה ריש 'הל רשש דוד דיב התייה האיגש :ראבמ שריה ר"שר

.ןימינב
המזמור הוא תפילת אדם שאויביו רודפים אותו ומתנכלים להמיתו. הרודפים היו תחילה בעלי
תובקעבו ותוא תולכמה תופידרה ללגב הנכסב ומצע האור אוה .וב ודגבש אלא ,ותירב
ההשמצות של אלה הטופלים עליו עלילות שקר. המשורר מעיד על עצמו שאינו רשע ואומר כי
אילו אכן היה רשע כפי שמעלילים עליו, אם גרם רעה לאלה שהגו לו שלום, אם שלם רעה תחת
טובה למי שדרש את שלומו וטובתו, אם עשה כך, מן הראוי היה שה' יסגירהו בידי אויביו:

"ה' אלוהי, אם עשיתי זאת, אם יש עול בכפי, אם גמלתי שולמי רע, ואחלצה צוררי ריקם,
ירדף אויב נפשי, וישג וירמוס לארץ חיי וכבודי לעפר ישכן סלה".
בעלי הטעמים חברו את שולמי לרע דהיינו: "אם גמלתי שולמי-רע", כלומר אם השבתי רעה למי
ששלם לי רעה – "ירדוף אויב נפשי" וגו'. אפשר לבאר את הדברים כלשון שבועה. דוד נשבע שלא
עשה את המעשים שמעלילים עליו. דפוס השבועה במקרא הוא כדפוס משפט תנאי. אם עשיתי
כך וכך תבוא עלי קללה. כך למשל:

"אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני".
:'הב תושונאה תרכהל רבד לש ופוסב איבהל רומאש טפשמה תא שיחי 'הש שקבמ ררושמה

"קומה ה' באפך, הנשא בעברות צוררי, ועורה אלי משפט צוית".
הוא מבקש שהמשפט יהיה פומבי, לעיני עדת גויים הסובבים את ה' השופט:

"ועדת לאומים תסובבך, ועליה למרום שובה.
ה' ידין עמים. שפטני ה' כצדקי וכתומי עלי".
"אלוהים שופט צדיק ואל זועם בכל יום".
המשורר בטוח שהרשע מכין במעשיו מפלה לעצמו:

"ולו הכין כלי מות… בור כרה ויחפרהו – ויפול בשחת יפעל.
."דרי וסמח ודקדק לעו ושארב ולמע בושי
יתכן שהביטוי "עמלו בראשו", בדומה ל"דמו בראשו" או "גמולו בראשו" מקורו במנהג הקדום
לכרות את ראשי הנידונים למות, ואת ראשי האויבים. ולפי זה כוונת המשורר כפולה: יקבלו
שונאי את העונש המגיע להם, אך גם: הרעה שזממו לעשות לי תפגע בהם עצמם. המשורר
מסיים את המזמור בהבטחה, שאם ה' ישמע תפילתו ויפרע משונאיו אזי יודה לה' ויזמר לשמו.
יתכן והפועל אודה אינו מציין תודה מילולית בלבד אלא הקרבת קרבן תודה:

"אודה ה' כצדקו, ואזמרה שם ה' עליון".
יש שפרשו את המזמור כמזמור של עם ישראל ולא מזמורו של היחיד. המתפלל עומד בראש
העם ונלחם בראש צבא העם נגד אויביו. האויבים הם הגויים הנלחמים בישראל ומעלילים
עליהם עלילות שקר. ולפי זה פירשו כי כוש בן ימיני הוא משורר שנתן לדוד את השיר: "אשר שר
לה' על דברי כוש בן ימיני", פירושו דוד שר לפי מילותיו של כוש.
:ןושלה

"קומה ה' באפך"
מזכירה את תפילת משה במסעו הראשון של ארון הברית:

"קומה ה' ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך מפניך".
:םויסהו

"ועדת לאומים תסובבך, ועליה למרום שובה"
מזכיר את התפילה בנוחו של הארון:

,"לארשי יפלא תובבר 'ה הבוש"
רבבות אלפי ישראל מקביל, לפי פירוש זה, לעדת לאומים שבפרקנו. כיוון שאמר "ועליה למרום
שובה" סיים את המזמור:

"ואזמרה שם ה' עליון".


תהלים ח: ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ