תווצמה ירועיש

במאמר שלפנינו מובאים שיעורי מצוות לפי פסקי החזון איש זצ"ל. :ריצקת

שיעורי מצוות; דין; הלכה; חזון איש. :חתפמ תולימ

שיעור גובה המעקה וכן שאר מחיצה לעניין שבת סוכה וכלאים, הוא עשרה טפחים וראוי מאוד
שיהא גובה מטר אחד, ולכל הפחות לא יפחית מן 98.2ס"מ.

ולעניין דרבנן בשעת הדחק אפשר שיש להקל במחיצה 96.2ס"מ וכן מי שא"א לו כלל לעשות
גובה המעקה 98.2יעשה עכ"פ 96.2ולא פחות כי בהחסר אפי' משהו מעשרה טפחים מבטל
מ"ע דאורייתא בכל רגע, גם הגזוזטראות ומרפסת שהרצפה שלהן גבוה עשרה טפחים מהקרקע
שחוצה לה, צריכין מעקה ולעניין השיעור כנראה שיש בזה מחלוקת הפוסקים ז"ל ואכמ"ל.

שיעור אורך הציצית מהקשר ראשון ואילך [היינו מלבד מה שמונח על הבגד] הוא י"ב גודלין והוא
.מ"ס 29 פ"הכלו ,מ"ס 30

צריך שלא יהא מהנקב עד סוף הבגד ג' אצבעות, ושיהא מהנקב עד סוף הבגד לא פחות מקשר
גודל, ולפי המדידה התברר כי בארבע ס"מ יש קשר גודל בריווח [וכנראה שגם בשלושה וחצי
ס"מ כבר יש קשר גודל של אדם בינוני] וג' אצבעות עולה יותר מן 7ס"מ, ולפ"ז מקום הנקב כשר
.יעיבשהו ישישה ישימחה רטמיטנסב

ולצאת ידי כל הדעות נראה שיהא הנקב בסוף ס"מ החמישי עי' משנה ברורה בבה"ל ובארצה"ח
ואכמ"ל [ומרן זצללה"ה החזו"א היה נוהג למדוד ארבע ס"מ וחצי, ושם היה מצווה לעשות הנקב
.יעיבשה מ"סב בקנה תושעל אלש רימחהל יוארו [ולש ק"טב

כתב במ"ב דאנשי מעשה עושים הט"ק אמה על אמה מלפניו ואמה על אמה מלאחריו מלבד
נקב בית הצוואר [האמה 58ס"מ], ובט"ק כזה ייצא מן הספיקות ויכול לברך עליו ולכל הפחות
לא יפחית מג' רבעי אמה מלפניו וג' רבעי אמה מלאחריו [שהוא 44ס"מ מלפניו, וכן מלאחריו]
ומסקנת מרן ז"ל בחזו"א או"ח סימן ג' ס"ק ל"א דכ"ז הוא באורך מלמעלה למטה, אבל בהרוחב
צריך גם לשיטה זו שיהא רוחב אמה שהיא 58ס"מ] ובפחות מזה יש חשש ברכה לבטלה,
והנה רגילות הוא שע"י הכביסה מתכווץ הבגד ומתמעט משיעורו, על כן יש להוסיף על השיעור
.ותיישע תליחתמ

הכתפות של הט"ק צריך שיהיה כל כתף וכתף רחב קצת יותר מרוחב נקב בית הצוואר, מהרי"ל
ז"ל, ויש חולקין, עיין מ"ב, ומרן זצ"ל בחזו"א עירובין סי' מ"ה פסק כמהרי"ל ז"ל, [ופסק מרן ז"ל
דלפי זה שהכתפות הם עומד מרובה על הפרוץ [היינו הנקב בית הצוואר] מכל צד עולה גם מקום
.[רועישה ללכב בקנה

צריך שיהיה ההדס וערבה ג' טפחים בעצו מלבד העלין, והוא 30ס"מ ולכה"פ .29ויש מקילין
בשעת הדחק בגובה טפחיים וחצי הוא 24ס"מ.

שיעור שדרו של לולב מלבד העלין היוצאין בראשו הוא ד' טפחים [היינו 40ס"מ ולכל הפחות 39
ס"מ] ובשעת הדחק עיין סי' תר"נ.

וי"א דכשההדס או הערבה גבוהין יותר צריך שיהא ג"כ שדרו של לולב גבוה עד שיוצא למעלה
מהן טפח [ 10ס"מ].

שיעור הסוכה שבעה טפחים על שבעה טפחים בגובה עשרה טפחים היינו אורך 70ס"מ על רוחב
70ס"מ בגובה מטר אחד ולכל הפחות יהיה שטחו לא פחות מן 69.1על 69.1בגובה של ,98.2
.אתיירואד השע תווצמב הזמ תוחפב לקהל הלילחו

ודע דכשגג הבית בולט ג' טפחים על הסוכה צריך שיהא שיעור סוכה מחוץ להבליטה, [ודין תחת
בליטה זו עי' סי' תרל"ב ובמ"ב שם סק"ג]. וצריך להשגיח וליזהר בזה אותן שעושין סוכה על
.תיבה ריק לצא וא הרטזוזגה

רוחב הרצועה צריך שתהיה כשעורה בערך, והוא בכמו 11מילימטר.

שיעור המקווה יש מחמירים שיהא בו מים לא פחות מן 750ליטר וכן ודאי ראוי לעשות, ובשעת
הדחק עכ"פ לא יפחתו מן 648ליטר, וח"ו לפחות מזה השיעור, כי זה נוגע באיסור כרת ר"ל.

וראוי שיהא הרבה יותר מהשיעור, מכיוון שהמים מתמעטים ע"י טבילות ושאר סיבות.

צריך שיהא גובה המים כמו חצי אמה למעלה מטבור של אדם הטובל בו והוא באדם בינוני ערך
גובה 1.20מטר, ובשעת הדחק יעשו שאלת חכם.

לחבר מקווה שאובין עם מקווה כשרה צריך שיהא הנקב כשפופרת הנאד, והוא כשתי אצבעות
שי רבכ 15 ופקיהו מ"ס 5 ועצמאב ורטוקב שישכ לוגע בקנבו ,חווירב תורזוח (לדוגאה לצאש)
שם שיעור לחבר המקוואות.

תחום שבת שיעורו אלפיים אמה, והוא ק"מ אחד עם 160מטר. ובצירוף השבעים אמה ושריים
שהם כמו 41מטר, הוא ק"מ אחד עם 201מטר.

התחום שבת של העיר עם אלכסונו הוא ק"מ עם 680מטרים, ותחום שבת עם אלכסונו למי
שקנה שביתה בדרך, הוא 1ק"מ עם 624מטר.

שיעור הרחקה בין שני מיני ירק, הוא טפח ומחצה [ 15ס"מ] וי"א ג' טפחים. אולם כששני המינים
הם כל אחד שדה שלמה היינו שרוחבה עשר אמות ואורכן משהו יותר מעשר אמות, אז צריכין
הרחקה גדולה וצריך לעשות שאלת חכם.

הפרוטה הוא משקל חצי שעורה כסף מזוקק או דמים שאפשר לקנות בהם את הכסף הנ"ל,
והגרם הוא משקל 20שעורות, נמצא שגרם כסף שווה 40פרוטות.

המעשר שני שאנו מחללים אותו כל פעם על פרוטה, כשהיה מהלך השילינג של כסף שהיה בו
4גרם כסף מזוקק, היה אפשר לחלל בו 160פעמים. וכעת [שנת תשט"ו] שאין מטבע של כסף,
א"א לחלל על המטבע אלא כפי ערך כסף שיכולים לקנות במטבע זו.

וכפי ששמעתי כעת [בשנת תשכ"ו] הוא מחיר קילו כסף בארה"ק 160ל"י, נמצא הגרם 16
אגורות ועל זה יכולים לחלל 40פעמים. נמצא על מטבע של חצי ל"י יכולים עכשיו לחלל 125
פעמים. והנה מחיר הכסף משתנה מזמן לזמן וצריך בירור מחיר הכסף עכשיו.

שיעור חמש סלעים לפדיון הבן הוא כסף מזוקק משקל 1920שעורות, והוא 96גרם, וצריך ליתן
כסף זה או שוויית כסף זה [וראיתי נוהגים ליתן 100גרם כסף] וכפי מחיר של 160הקילו הוי 16
ל"י שיעור פדיון הבן, וצריך ליתן מטבעות או שאר חפצים ששווים 16ל"י [אבל לא כסף של נייר,
עיין פ"ת סימן ש"ה בשם החת"ס] אך צריך לברר בזמן הפדיון מחיר הכסף באותו זמן ועשירית
מחיר של קילו כסף הוא שיעור פדיון הבן.

הרביעית צריך שיהיה בו בית קיבול של 150ס"מ מעוקבים המכיל 150גרם מים, וסימנך "כוס
הגון" בגימטרייא ק"ן.

הלש עיסה מקמח של קילו עם 200גרם [ועוד משהו], צריכים להפריש ממנה חלה, אך בלא
.הכרב

כלי המכיל 4320ס"מ מעוקבים והוא בית קיבולו של 4ליטר ושליש מודדין בו קמח לשיעור חלה
בברכה [ולא ידחוק לכבוש את הקמח אלא נותנו באופן הרגיל].

תנידמ לש יצחו טנופ השימח לע הכרבב הלח שירפהל ונינפלש תורודב הארוהה ילודג וגיהנהו
.עיברו וליק ינש חמק ונייהד ,איסור

ביצה בינונית שלנו דלחומרא אנו מודדין בה כביצה, תפסו האחרונים ז"ל, שמשקלה ערך – 45
50גרם [שגם לדעת כמה אחרונים ז"ל שחשבו הביצה ערך 41גרם היינו מים ככמות של ביצה
בינונית אבל הביצה עצמה כבדה קצת יותר ממים וכידוע], ולעניין כששיעור ביצה הוא להקל צריך
לחשוב כשני ביצים שלנו לשיעור כביצה.

הככותבת הוא מעט פחות מכביצה, וחולה שיש בו חשש סכנה שמאכילין אותו ביוה"כ פחות
מכשיעור בהפסקות של אכילת פרס, מאכילין אותו בכל 9מינוט כשני שלישי ביצה שלנו [כמבואר
בסימן תרי"ח] אם זה מספיק לצאת מחשש סכנה שאפשר להיות ע"י העדר אכילתו [ועיין לקמן
.[ט"כ תוא

בחולה שיש בו חשש סכנה, ישתה בכל פעם פחות ממלא לוגמיו בהפסקת 9מינוט [אם זה
מספיק לצאת מחשש סכנה ח"ו], ומלא לוגמיו משערין בכל אדם לפי לוגמא שלו. ובאדם בינוני
הוי 40גרם משקין, ודאי פחות ממלא לוגמא, וכן ראיתי שמרן ז"ל הורה לחולה לשתות בכל ע'
מינוט כמו שישית גלאז בערך שהוא ערך 40גרם.

ואם נחוץ יותר מזה, ימעטו על כל פנים כפי שאפשר ע"פ רופאים מומחים.

הכזית לעניין אכילת מצווה וברכת המזון, צריך שיהא בו כשני שלישי ביצה בינונית של זמנינו עם
קליפתה [ולי"א צריך כביצה שלימה בלא קליפתה] עיין סימן תפ"ו ובמג"א שם ובחזו"א עירובין
.ו"ל ןמיס

ומכל מקום אפילו אכל פת רק כמו כזית הרגיל שבזמנינו אסור שיהא בלא בהמ"ז וצריך להוסיף
לאכול עד שיהא כשיעור הנ"ל ולברך ברכת המזון.
[ולעניין שיעור כזית מרור, עיין במ"ש בקהלות יעקב פסחים סימן ל"ח].

שיעור האתרוג הוא לא פחות מכביצה, וצריך שיהיה בו כשני ביצים שלנו וכשהוא גדול מכביצה
בכמו חומש כל סביביו כבר יש בו כשני ביצים, [והחת"ס מכשיר בכביצה שלנו], ולעניין אם אורכו
משלים לרוחבו, ספר בי"צ מחמיר [הובא בשד"ח דיני לולב סימן ס"ו] ובשם מרן זצללה"ה שמעתי
.הזכב לקהש

על פי מדידת מרן זצללה"ה התברר כי בחצי מצה רגילה של מכונית [מאשין מצה] יש כזית מצה
.¹חווירב

אסור לאכול פת יותר מכביצה חוץ לסוכה וצריך להחמיר שלא לאכול יותר מכביצה בינונית שלנו
חוץ לסוכה. ולעניין לברך לישב בסוכה [לפי המנהג דאין מברכין אלא באכילת סעודה], צריך
לאכול יותר מכמו שני ביצים שלנו. ולעניין אכילת פת כיסנין, עיין משנה ברורה סימן תרל"ט
.ז"ט ק"ס

פת כיסנין דמברך עליו מעין ג' ובקבע סעודתו עליו מברך המוציא וברהמ"ז כתב במ"ב סי' קס"ח
בשם האחרונים ז"ל להחמיר דקביעות סעודה הוא ד' ביצים. וצריך לאכול פחות קצת מד' ביצים
בינונית שלנו בכדי שלא יהא ספק חיוב ברכת המזון.

[והנה מלא כוס רגילה של תה מחזיק קצת יותר מד' ביצים שלנו אלא דכיון דבמיני מזונות עפ"י
רוב יש כמה נקבים הממעטים את השיעור, אפשר לאכול כמות מיני מזונות הנכנס בכוס כזה
ולברך מעין ג'].

ולעניין שיהא יכול לברך בוודאי ברהמ"ז כתב במ"ב דא"א אלא אם כן אכל ממש כקביעת סעודה
.ברעו רקוב לש

החת"ס ח"ו סי' ט"ז מסיק דלעניין להחמיר יש לחשוב הפסק אכילת פרס שיעור ט' מינוטין,
ובחזו"א קונטרס השיעורים אע"פ שדן על ראיותיו, מ"מ מסיק להורות למעשה כהחת"ס לעניין
חולה ביוה"כ שאוכל פחות מכשיעור בהפסק כדי אכילת פרס. ואם אי אפשר להפסיק כל כך,
יפסיקו עכ"פ כפי האפשר ועפ"י רופאים מומחים.

באכילת מצווה כגון מצה ומרור וכזית בסוכה בלילה הראשונה, צריך לאכול הכזית בתוך כדי
אכילת פרס, ולכתחילה נכון לחוש למה שצדד החת"ס שלא ישהה מתחילת הכזית עד סופו
יותר משני מינוטין ועכ"פ יזהר שלא ישהה באכילת הכזית יותר מארבעה מינוט.

חדר שיש בו ד' אמות על ד' אמות חייב במזוזה ולעניין לברך על קביעתה צריך שיהא בו שני
מטר עם 32ס"מ אורך על שני מטר עם 32ס"מ רוחב ומ"מ גם כשיש בו 192על 192נכון
.הכרב אלב הזוזמ עובקל

וחדר הפתוח לחדר קטן שאין בו שיעור או לגזוזטרה ומרפסת שאין בהם שיעור, מ"מ חייב
במזוזה משום שהוא כניסה לחדר הגדול [הגרעק"א ז"ל יו"ד סימן רפ"ו] והורה מרן זצללה"ה
שלפי"ז צריך לקבוע המזוזה מימין הכניסה לחדר הגדול והורה עוד דאפילו יש בהגזוזטרה ד"א
על ד"א מ"מ צריך שיהיה מימין הכניסה לבית דלגבי הבית נחשב הגזוזטרה כחצר [וגזוזטראות
הנסגרות כהיום מה שקורין תריסול או תריסז צ"ע דאפשר שזה נדון כחדר של דירה].

אסור לישב בתוך ד"א של המתפלל שמ"ע [ואם עסוק בתפילה וי"א אפילו בד"ת א"צ להרחיק]
ובכל אופן אסור לעבור כנגד המתפלל בתוך ד' אמותיו והוא שני מטר עם 32ס"מ [חמש מרצפות
הנהוג בזמנינו כאן בארצה"ק הוא מטר אחד].

אומרים תפילת הדרך אחר שיצא מעיבורה של עיר, היינו שבעים אמה ושיריים שהוא כמו 41
מטר חוץ לעיר. ודווקא כשיש לפניו דרך של פרסה שהוא כחמישה ק"מ פחות שלישי, וכשהדרך
פחות מזה לא יחתום בברוך [וכתב הט"ז דכשמוחזק הדרך לסכנה, אז אפילו בפחות מפרסה
יברך בשם ומלכות].

שיעור עירוב תבשילין כביצה פת עם תבשיל כזית [ובדיעבד סגי בכזית פת וכזית תבשיל ואפילו
עירב רק בכזית תבשיל סומך עליו] ושיעור כביצה וכזית עיין לעיל אות כ"א וכ"ד. ומצווה מן
המובחר שיהא העירוב מלחם שלם וחתיכת בשר או דגים חשובה.

אין מערבין עירובי חצירות אלא בפת, השיעור המועיל אפילו להרבה דיורין הוא מזון ב' סעודות
שהם כשישה ביצים [וי"א כשמונה ביצים ולכתחילה נכון לעשות כן]. וכבר נתבאר באות כ"א שיש
לחשוב הביצה כשני ביצים של זמנינו, וכשהדיורין מועטין, סגי בכגרוגרת לכל א' שהוא כשליש
.[ונינמז לש הציב ישילש ינשכ ונייה] הציב

עירובי תחומין מערבין במזון שתי סעודות, פת [עיין שיעור ב' סעודות באות הקודם] או בכל דבר
שעשוי ללפת בו שתי סעודות [וכשמערב במשקין צריך שיהיו שני רביעיות] עיין הפרטים בסימן
שפ"ו ושיעור זה צריך לכל אחד ואחד בפני עצמו.

ושיעור שיתוף במבוי כדין וכשיעור עירובי תחומין אלא שאותו שיעור סגי אפילו להרבה דיורין.