תווצמה ירועיש

במאמר שלפנינו מובאים שיעורי מצוות לפי פסקי ר' חיים נאה זצ"ל. :ריצקת

שיעורי מצוות; דין; הלכה; ר' חיים נאה. :חתפמ תולימ

שיעור עיסה החייבת בחלה, יש לשער בכלי המחזיק 2510גרם מים צלולים, וימלא את (א
הכלי קמח שווה עם שפתו, ולא ידחוק הקמח בידיו, אלא ידפוק הכלי עם הקמח על איזה דבר
שהוא, שעל ידי זה יתלכדו גרגירי הקמח ויתמעכו החללים שביניהם, ועיסה הנעשית מקמח
.רועישה רקיעו ,קדקודמ רועיש והז ,הכרבב הלחב תבייח הזה רועישכ

אבל בלא ברכה חייב להפריש חלה מקמח הממלא כלי שהוא מחזיק 2423גרם מים צלולים. (ב

וקמח משקל 1666.6גרם חייב בחלה בברכה (ערך 7אוקיות ירושלמיות), ובלא ברכה חייב (ג
להפריש מקמח משקל 1615.3גרם (האוקיה בירושלים ותל אביב משקלה 240גרם, והאוקיה
בחיפה משקלה 215גרם).

וראוי להפריש חלה בלא ברכה מקמח משקל 1230גרם, אבל אין זה לעיכובא כלל. ואם (ד
שכח להפריש מעיסה כזו לפני השבת, מותר לאכול בשבת בלי הפרשה אפילו בארץ ישראל.

והחלה שמפרישין אין לה שיעור אפילו בארץ ישראל, ומכל מקום נוהגין ליטול כזית (ה
ושורפין אותה.

,תיעיברב ורועישש רבד לכלו ,הנורחא הכרב בויחלו ,הלדבהו שודיקל תיעיבר סוכ רועיש (ו
הוא כלי המחזיק 86גרם מים, וסימנך "כוס" בגימטרייא .86

שיעור כביצה בקליפתה (שני שלישי רביעית) הוא משקל 57.6גרם מן המים. (ז

שיעור כביצה בלא קליפתה, הוא משקל 54 3/4גרם מן המים, וכערך זה מן הלחם ומן המצה. (ח

שיעור פחות מכותבת הגסה, הוא משקל 30גרם מכל מיני מאכל, ואפשר להאכיל לחולה (ט
מסוכן ביום הכיפורים בבת אחת, ואם לפי דברי הרופא לא יספיק 30גרם, יוסיפו עד 38גרם,
ועד 48גרם.

שיעור כזית, י"א שהוא כחצי ביצה בלא קליפתה, וי"א שהוא פחות מעט משליש ביצה, וצריך (י
להחמיר בשל תורה. וכזית מצה, וכזית לחם בסוכה, וכזית לחם לברכה אחרונה, משקלו 27
גרם, ומיני פירות ובשר ודגים שהם כבדים מן המים הוי משקל הכזית 30גרם, ויש ליזהר שלא
לאכול ספק כזית שלא יכניס עצמו בספק חיוב ברכה אחרונה. ובגדר ספק כזית נחשב מן 15
גרם עד 27גרם בלחם, (או מן 16 1/2גרם עד 30גרם בבשר ודגים כנ"ל).

כזית מרור שהוא מצווה דרבנן הוא כשליש ביצה, וחזרת שקורין חסא, הוי כזית מן העלים (אי
משקל 17גרם, ומן הקלח משקל 19גרם.

שיעור כמלא לוגמיו שחייב על שתייתו ביום הכיפורים, הוא כמלא לוגמיו של השותה, (בי
ולחולה ביוהכ"פ נותנין פחות מכמלא לוגמיו שלו, ובאדם בינוני הוי פחות מכמלא לוגמיו 42
גרם מים, ושאר משקים מודדים בכלי המחזקת 42גרם מים, אבל אין אנו בקיאים מי הוא
הבינוני, אבל אדם שפיו גדול ורחב שאין להסתפק שהוא פחות מבינוני, יכולים לתת לו השיעור
הנז' של 42גרם, ומותר לשקול ביום הכיפורים, ומ"מ יכין השיעורים בערב יוהכ"פ.

שיעור צירוף האכילות, שיהיו נחשבים כאכילה אחת, הוא כשיעור אכילת פרס, ונחלקו (גי
הפוסקים בשיעור הזמן במינוטין, ולמעשה באכילת מצווה כגון כזית מצה ומרור וכזית לברכה
אחרונה השיעור הוא 4מינוטין, ואם שהה באכילת הכזית מתחילת האכילה עד סופו יותר מ-
4מינוטין אינו מצטרף, וכאילו לא אכל כזית.

ולחולה ביוהכ"פ שאוכל פחות מכשיעור בבת אחת, צריך להפסיק בין אכילה לאכילה, ובין (די
שתייה לשתיה 9מינוטין, ואם א"א להמתין 9מינוטין, יפסיקו על דרך זה, 8מינוט, ,5 ,6 ,1/2 7
4 , 4 1/2מינוט, ככל האפשר להרחיק ההפסקה, ובשתייה אם א"א להפסיק 4מינוט, יעשו על
כל פנים קצת הפסקה.

פת הבאה בכסנין שברכתה בורא מיני מזונות, אם אוכל ממנה שיעור קביעות סעודה צריך (וט
נט"י המוציא ובהמ"ז, ושיעור קביעות סעודה הוא שיעור אכילת פרס שהוא 3או 4ביצים, לכן
פחות מ- 3ביצים ברכתו בומ"מ, ומ- 3ביצים שהוא משקל 168גרם עד 4ביצים שהוא משקל
230גרם, הוי ספק בומ"מ ספק המוציא, ויש ליזהר שלא להכניס עצמו בספק, ושיעור 4ביצים
צריך נט"י המוציא ובהמ"ז.

ולדעת רבינו בעל התניא ושו"ע ז"ל ד' חילוקים בהלכה זו: (זט
פחות מ- 4ביצים ( 230גרם) והוא שבע ממנו הוי ספק. .1

מ- 4ביצים עד 6ביצים ( 336גרם) ולא עד בכלל, והוא שבע ממנו ברכתו המוציא וברהמ"ז, .2

    ואם לא שבע ממנו ברכתו בומ"מ.
מ- 6ביצים עד 21.6ביצים, ולא עד בכלל, ולא שבע ממנו הוי ספק. .3

21.6ביצים ( 1244גרם) אף אם לא שבע מברך המוציא ובהמ"ז..4

שיעור גריס, הוא מחלוקת הפוסקים, וי"א שהוא עיגול שרוחבו ערך 14מילימטר וכן עיקר. (זי

שיעור אתרוג, הוא כגודל ביצה, ומשקלו 58גרם, לבד העוקץ והפטמת, ויש להדר ולהוסיף (חי
שליש מלגאו בדמים (דהיינו אחד על שלוש) ליקח יותר גדול מטעמים שנתבארו בס' שיעורי
.הרות

שיעור עירובי חצרות, פת כגרוגרת (והוא משקל 25גרם מהחמץ או מהמצה, וי"א ערך (טי
20גרם וכן עיקר) לכל אחד מהשכנים, ואם היו יותר מי"ח שכנים אפילו אלף ויותר, שיעורו 8
ביצים פת (משקל 461גרם), וי"א 6ביצים פת (משל 346גרם) וכן עיקר.

שיעור עירובי תחומין, הוא גם כן 8או 6ביצים פת כנזכר, ואפשר לעשות עירובי תחומין גם (כ
משאר מיני מאכל או משקה כמו בשיתופי מבואות, וביין או שאר משקים שיעורו 2רביעיות,
ובביצים שיעורו ,2ומשקלם 120גרם, ואפי' בביצים חיין מערבין. וכמו שנתבאר באו"ח (סי'
.(ו"פש

אמה של תורה היא 6טפחים = 48סנטימטר, הטפח הוא 4גודלין = 8סנטימטר, הגודל (אכ
הוא 2ס"מ, ופעמים משערין באמה דחוקה, ופעמים באמה רווחה, תמיד לחומרא, ויתרון
הרווחה על הדחוקה ,1/48ובמקום חומרא חושבין האמה 49ס"מ, וכן ראוי לחשוב האמה
הדחוקה 47ס"מ במקום חומרא, וכן משערין הטפחים והגודלין.

שיעור מקווה אמה על אמה ברום שלוש אמות, נהגו לחשוב האמה של מקווה ערך 63 (בכ
ס"מ, ואין לבטל המנהג, אבל השיעור המצומצם כפי הדין הוא לחשוב האמה 49ס"מ, ואם
חסר משהו פסולה, ובמשקל המים הוי השיעור המצומצם 331.776קילוגרם, מים זכים
וצלולים, וחלילה להוציא לעז על מקווה כזו.

ג' לוגין מים שאובין שפוסלין את המקווה הוא 1ליטר עם 8גרם (ויש להחמיר לחשוב 945 (גכ
.(םרג

שיעור ט' קבין מים הם משקל 12.442ליטר, ובמשקל הרוטל הירושלמי 4ו- 1/3רוטל. (דכ

שיעור משא ד' קבין 6504גרם. (הכ

שיעור נקב כשפופרת הנד לחיבור מקוואות, נהגו לעשות גדול ביותר כדי שהמים הבאים (וכ
דרך האוצר למקווה הטבילה יזרמו בקילוח גדול ותתמלא המקווה במהירות, אבל השיעור
המצומצם לפי הדין הוא נקב עגול שרוחבו 3 1/2סנטימטר.

שיעור טלית קטן, אמה על אמה מלפניו ואמה על אמה מלאחריו, לבד מבית הצוואר, (זכ
וצריך להיות רוחבו 49ס"מ. ואורכו 118ס"מ ( 20ס"מ לבית הצוואר), ואם אורכו רק 100
ס"מ ובית הצוואר מכלל השיעור, צריך להיות הכתפיים של הט"ק רחבים 6ס"מ לכל הפחות
כל כתף, על ט"ק רחבים 6ס"מ לכל הפחות כל כתף, על ט"ק פחות מזה אין לברך, וכל
השיעור של האורך והרוחב צריך להיות מופשט ומלביש את האדם, לכן צריך ליזהר ברוחב
הט"ק שיהיה עודף על אמה כי קשה ליזהר שיהא מופשט כולו ברוחב.

הנקב שתולין בו את הציצית לא יהיה למעלה מן 6סנטימטר (פחות 1 1/4מילמ"ט) משפת (חכ
הטלית מצד האורך ומצד הרוחב, אלא יהיה בתוך 6ס"מ, דהיינו שהחוטין שבתוך הנקב לא
יהיו למעלה מן 59מילמ"ט, ואם לא עשה כן פסול.

וכן לא יהיה הנקב ואפילו מקצתו למטה מן 3 1/2ס"מ משפת הטלית מצד האורך ומצד (טכ
הרוחב, ואם הוא למטה מזה פסול, אבל לכתחילה יזהר מאוד להרחיק הנקב משני צדי הטלית
4ס"מ, ויעשה הנקב בתוך סנטימטר החמישי, ובטלית קטן שעושין בו שני נקבים צריך להיות
שני הנקבים בתוך השיעור בין 6 – 4ס"מ כנ"ל.

שיעור אורך הציצית, כל הח' חוטין צריך להיות י"ב גודלין לאחר שעשה כל הכריכות והקשרים, (ל
דהיינו 24 1/2ס"מ, ולפחות 24ס"מ. מתחילת הקשר העליון הראשון, אבל מהנקב עד הקשר
.מ"ס 4 אוה 'א טוחב הבינע ידכ רועישו ,רועישה ללכמ בשחנ וניא

שיעור רוחב רצועה של תפילין 1סנטימטר, ובשעת הדחק כשר 9מילמ"ט. (אל

196 לע מ"ס 196 לש עוביר וב שישכ ונייהד ,תומא 'ד לע תומא 'ד אוה ,הזוזמל תיב רועיש (בל
ס"מ חייב במזוזה בברכה. ובריבוע של 192ס"מ על 192ס"מ, חייב במזוזה בלא ברכה, ואם
אורכו יתר על רוחבו, ויש בו כדי לרבע ד' אמות חייב במזוזה בלא ברכה. ואם אין רוחבו 56ס"מ
פטור ממזוזה, וגובה הפתח צריך להיות 10טפחים דהיינו 81ו- 2/3ס"מ, ואם גובהו 80ס"מ
יעשה מזוזה בלא ברכה. ובפחות מ- 80ס"מ פטור ממזוזה, וכן מחיצה למעקה ושאר דבר
.מ"ס 2/3 -ו 81 ההבוג

תוחפ אל בחורהו ,רטמ 9.40 -מ רתוי אלו ,מ"ס 2/3 -ו 81 -מ תוחפ אל הבוגב ,הכוס רועיש (גל
מ- 57.2ס"מ על 57.2ס"מ, והעושה סוכה על הגזוזטרא ואבני הגג או צינור מהגג בולט מכוון
כנגד הסוכה יעשה שאלת חכם.

שיעור אורך שדרו של לולב (לבד מן העלין הארוכין שעל השדרה) 32.7ס"מ, ולפחות 32 (דל
.מ"ס

שיעור אורך בדי הדס וערבה (לבד העלים היוצאים בראש ההדס והערבה) 24 1/2ס"מ (הל
ולפחות 24ס"מ, ואם הוסיף על שיעור הדס או ערבה צריך להוסיף גם על שיעור הלולב שיהא
שדרו של לולב 8ס"מ למעלה מן האגודה.

שיעור המיל = 2000אמה, ובזמן הילוך מיל נחלקו הפוסקים, י"א ששיעורו 18מינוט, וי"א (ול
22 1/2מינוט, וי"א 24מינוט וכן עיקר, וצריך להחמיר לכתחילה ככל הדעות.

זמן עלות השחר בארץ ישראל, י"א 72מינוט לפני נץ החמה, וי"א 90מינוט לפני הנץ (זל
בימים השווים בניסן ותשרי, וי"א 2שעות לפני הנץ בימים השווים וכן עיקר, וצריך להחמיר
.תועדה לככ הליחתכל

שיעור שעות זמניות, כל מקום שאמרו חז"ל מספר שעות בהלכה כגון ק"ש עד שלוש שעות (חל
ותפילת השחר עד ארבע שעות וכיוצא, הם שעות זמניות, שהיום נחלק ל- 12שעות, וביום
ארוך השעות ארוכות, וביום קצר השעות קצרות, ונחלקו הפוסקים בשיעור גבול אורך היום,
י"א שחושבין היום מעלות שחר עד צאת כל הכוכבים (דהיינו כמה שעלות השחר מוקדם לנץ
החמה, כזמן הזה מוסיפין אחר שקיעת החמה) וחולקין היום ל- 12שעות, וי"א שלענין זה
חושבין היום מנץ החמה עד השקיעה וחולקין היום ל- 12שעות, והעיקר כסברא זו.

זמן בין השמשות מתחיל תיכף עם שקיעת החמה, ושיעור זמנו אינו שווה בכל המקומות (טל
והזמנים, אבל בארץ ישראל בימים השווים שבניסן ובתשרי נמשך זמן בין השמשות 3/4מיל,
י"א שהוא משך זמן 13 1/2מינוט, וי"א שהוא 16ו- 7/8מינוט, וי"א 18מינוט וכן עיקר, וזהו בין
השמשות דר' יהודה, וצריך להוסיף עוד 2מינוט שהוא בין השמשות דר' יוסי, ואח"כ הוי ודאי
.הליל

ובקיץ נמשך זמן ביה"ש יותר מעט, ובחורף הוא פחות מעט, ומפני שאין אנו בקיאין לצמצם (מ
שיעור זה, יש לנהוג בא"י בקיץ לפרוש בע"ש מדברים המותרים בבין השמשות 18מינוט אחר
השקיעה כמו בימים השווים, ובחורף 15מינוט אחר השקיעה, וכל ספק בזה אזלינן לחומרא.

ובמוצאי שבת שצריך להוסיף מחול על הקודש, צריך לנהוג איסור מלאכה בכל הקיץ עד (אמ
30מינוט אחר השקיעה לכל הפחות, ובכל החורף עד 24מינוט אחר השקיעה לכל הפחות,
וכל זה לממהרין לצאת מן השבת, אבל המנהג משנים קדמוניות שחצי שעה אחר השקיעה
עומדין להתפלל ערבית בבתי כנסת הקבועים בין בקיץ בין בחורף, ואין עושין מלאכה עד אחר
תפילת שמו"ע, ואין לשנות המנהג אם לא לצורך דחוף.

שיעור פרוטה הוא משקל חצי שעורה מכסף מזוקק, והוא 1/40גרם, והשילינג היוצא (במ
בא"י היום, הוא מעורב מכסף ושאר מתכת, ויש בו כסף משקל 4גרם, והמחלל מעשר שני
על פרוטה שבשילינג, יאמר שיהא מחולל על פרוטה א' של כסף נקי מהשילינג.

שיעור חמישה סלעים של פדיון הבן, כסף מזוקק משקל 96.1.5גרם, אפילו אין עליו צורת (גמ
מטבע כלל, ויש להוסיף עד 101גרם, ובשתים עשרה מטבעות של מאה מיל א"י יש בהם 101
גרם כסף נקי ופודין בהם.